שישה גרפולוגים, כולל כמה מבכירי המקצוע בישראל, ישלמו כל אחד 30,000 שקל כפיצוי על לשון הרע, בשל חוות דעת מופרכות ופוגעניות שכתבו על צעיר בלא לבדוק את נתוני הרקע החיוניים, וככל הנראה לאחר שהושפעו מדבריו של מזמין חוות הדעת. כך קבעה (3.5.17) סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים,
יעל ייטב.
השישה הם יחזקאל גרינברג-שגב, רייצ'ל לוי, אליהו הירדני (עזבונו), ענת קאופמן, שאול הללי ואשר חליווא. מדובר למעשה בשתי חוות דעת שהזמין אותו אדם - אביו החורג של התובע ובעלה-לשעבר של התובעת, שהיא אמו של התובע (מנישואין קודמים), כולם חרדים. האב החורג העביר את חוות הדעת לאשתו ולשעבר ולבנו החורג, וכך לחץ עליהם להסכים לתנאים שהיטיבו איתו כאשר הסכים להעניק גט לאחר שבע שנים של סרבנות. האיש הזמין את חוות הדעת המכפישות בשנת 2009, לאחר שהועלה חשד, שהוא עצמו פגע מינית בילדיו, והשתמש בהן שלוש שנים מאוחר יותר.
חמשת הגרפולוגים הראשונים התיימרו לקבוע, כי הבן החורג הוא פדופיל, יציבותו מוטלת בספק, הוא בורח מאחריות, מנהל חיים כפולים, נפשו שסועה, יש לו נטייה לאלימות, הוא מסוכן לחברה ולעצמו, זקוק לטיפול דחוף, מעסיק עצמו בפנטזיות מיניות, אגוצנטרי, מתנהג בצורה כפייתית, דחפיו המיניים אינם נשלטים ועוד כהנה וכהנה. חליווא בדק את כתב ידה של האם והגיע למסקנה שהיא לסבית, הרסנית לחיי משפחה תקינים ומתנהגת בצורה בלתי נורמטיבית.
ייטב קובעת, כי חוות דעת אלו לא שיקפו את המציאות. מעבר לאמון המלא שנתנה בעדויותיהם של האם, הבן ואשתו - ולפיהם אין כל ממש בתיאורים של הגרפולוגים - היא גם אימצה את חוות דעתו של פרופ' גרשון בן-שחר, לשעבר בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. בן-שחר קבע, כי אין כל אפשרות להגיע ל"ממצאים" שכאלו על סמך בדיקה גרפולוגית. אין כל תיאוריה המקשרת בין סימני כתב יד לתכונות אישיות, אמר בן-שחר.
הנתבעים חלקו על חוות דעתו של בן-שחר, אך לא הגישו חוות דעת נגדית, מציינת ייטב. בן-שחר העלה את ההשערה שהאב המעליל רמז שייתכן שמדובר בפדופיל, ודי היה בכך כדי שהם יחפשו "סימנים" שיאוששו את הציפיות המוקדמות שניטעו בקרבם. עוד ציין בן-שחר, כי אסור לערוך בדיקת כתב יד בלא קבלת הסכמתו של הנבדק - וגם מכלל בסיסי זה חרגו ששת הנתבעים. גם ייטב מביעה פליאה כיצד זה הסכימו הגרפולוגים לבצע את הבדיקה בלא להכיר את הנבדק, ואומרת שבכך נמנעת מהם הגנת תום הלב.
"קשה להימנע מהרושם כי לפחות חלקן של חוות הדעת היו מגמתיות או מושפעות", מוסיפה ייטב. ובהמשך היא שבה ואומרת: "קשה להימנע מהרושם שחוות הדעת, לפחות אחדות מהן, היו חוות דעת מגמתיות, אולי אף מוזמנות"; היא מציינת בהקשר זה במיוחד את חליווא. היא גם מעלה את האפשרות שלפחות בחלק מן המקרים העבירו הגרפולוגים את טיוטות חוות הדעת לקבלת הערותיו של האב החורג. עוד מציינת ייטב, כי איש מבין השישה לא טרח לוודא שדוגמאות כתבי היד שנמסרו לו נכתבו בתנאים שלדבריהם-עצמם חיוניים לביצוע בדיקה אופטימלית. לבסוף מזכירה ייטב, כי חלק מחוות הדעת התיימרו לפרט לא רק תכונות אלא גם מעשים.
ששת הנתבעים חויבו גם בתשלום הוצאות בסך 25,000 שקל. את התובעים ייצג עו"ד סימון דונחין, ואת הגרפולוגים - עוה"ד יעקב מצא, יאיר ברגר, יעקב גסר ומשה שור.
