"ממצאי דוח זה מעידים על חולשה אכיפתית, על אוזלת יד ועל העדר מענה מערכתי לבעיה אמיתית שהחקלאים עומדים בפניה חסרי אונים ונאלצים להתמודד עימה כמעט לבדם" - קובע (יום ג', 16.5.17)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא, בדוח על ההתמודדות עם הפשיעה החקלאית.
הנתונים שמביא שפירא מצביעים על עומק הבעיה. בשנים 2015-2011 נגנבו 18,000 ראשי צאן ובקר. בשנת 2015 נרשם גידול של 97% במספר ראשי הבקר והצאן שנגנבו לעומת שנת 2014, ובמחצית הראשונה של שנת 2016 נרשם גידול של 66% לעומת התקופה המקבילה בשנת 2015. לעומת זאת, במחצית הראשונה של 2016 נרשמה ירידה של 77% במספר התפיסות של ראשי בקר וצאן גנובים לעומת התקופה המקבילה בשנת 2015. הנזק לחקלאים באותן שנים הוערך בעשרות מיליוני שקלים.
משאבים שהושקעו לאיתור ראשי הבקר והצאן הגנובים ירדו לעתים לטמיון, מאחר שלא היה פתרון מוסדר להחזקת בעלי החיים. בשל כך הם הושארו ברשותם של החשודים בגניבות, ולא זו בלבד שההרתעה נפגעה פגיעה קשה, אלא שבפועל העניקה המשטרה פרס לפורעי החוק.
בשנת 2014 נגנבו 73 טרקטורים חקלאיים וחלקי טרקטורים ובשנת 2015 נגנבו 92 - גידול של 26%; בשנת 2014 נתפסו 30% מהטרקטורים שנגנבו ובשנת 2015 נתפסו 20% בלבד. הנזק הכלכלי של החקלאים מגניבת טרקטורים מגיע למיליוני שקלים בשנה, פוגע בהם פגיעה אנושה, ולמעשה גודע את הענף הכלכלי שעליו הם יושבים.
לחקלאים אין אמון במשטרה
לפי נתוני המשטרה בשנת 2015 אירעו תשעה מקרים של גניבת כוורות, אך לפי נתוני המועצה לייצור ושיווק דבש נגנבו באותה שנה 970 כוורות. מנתוני המשטרה עולה שלא הוגשו כלל כתבי אישום בגין עבירה זו, והם מעידים על אוזלת ידה בכל הקשור לאכיפת החוק ולהבאת העבריינים לדין.
בשנת 2014 תוקן חוק העונשין, הענישה בגין פלישת בעלי חיים שלא נגרמה על-ידי בעליהם הוחמרה מחודש מאסר לשלושה חודשים. בפועל, לא תרם התיקון לחוק לאכיפה אפקטיבית יותר בתחום זה. הקושי בהוכחת מעורבותם הפעילה של בעלי העדרים הפולשים ומדיניות המשטרה שלא לאכוף עבירות המוגדרות כחטא, מביאים לידי הפקרת החקלאים ולאוזלת יד של המערכת כולה. מלבד הפגיעה הכלכלית הקשה של התופעה, היא עלולה להוביל לנטישת הקרקעות על-ידי החקלאים ולפלישתם של עבריינים לאדמות המדינה.
חקלאים רבים נמנעים מלהגיש תלונות למשטרה על אירועי פשיעה, לטענתם עקב העדר אמון במשטרה, וביכולתה לתפוס ולהרשיע את מבצעי העבירות והסיכוי הנמוך להשבת הגניבה. אין פלא שזה המצב: בשנת 2015 היה הסיכוי הממוצע שעבריין ייתפס בעבירות של פשיעה חקלאית 9.5%. זאת לעומת 11% בשנת 2014 ולעומת 22% ו-25% (בהתאמה) מהסיכוי שעבריין ייתפס בביצוע כלל העבירות שטופלו על-ידי מג"ב באותן שנים.
זאת ועוד: 94% מכלל התיקים שנפתחו בשנים 2015-2011 בגין עבירות חקלאיות נסגרו, ורק בכ-4.5% מהתיקים שנפתחו הוגש כתב אישום. שיעור הגשת כתבי האישום בגין עבירות אלה קטן במיוחד בהשוואה לשיעור הגשת כתבי אישום בכלל התיקים הנפתחים במשטרה.
כמו לפני עשר שנים
פקודת מג"ב מיוני 2012 הגדירה 26 תקנים באגף החקירות והמודיעין, מהם שישה תקנים לתפקידים ייעודיים לטיפול בפשיעה החקלאית. עד יולי 2016 לא אוישו תקנים אלו, ומצבת השוטרים מנתה כחמישית מהתקן. הבלשים והחוקרים שמשרתים ביחידות המרכזיות במרחב הכפרי נדרשים כחלק מתפקידם לעסוק במשימות של ליווי עצורים, דבר הגוזל זמן רב. בשל כך, הזמן הנותר למשימות המקצועיות של חקירה ובילוש בתחום עבירות הפשיעה החקלאית מצטמצם במידה ניכרת. יחידות המרחב הכפרי מבצעות את תפקידן בלא שהועמדו לרשותן אמצעים טכנולוגיים מתקדמים המשמשים מערכים אחרים במשטרה ואמצעים מבצעיים.
בשנת 2015 לא עמדו יחידות הסיור במספר הסיורים המזערי במשמרת כפי שנקבע בנוהל הסיור של המשטרה. בינואר 2015 היה מספר הסיורים במרחב הכפרי קטן ב-40% מהנדרש בנוהל הסיור, ובמרס 2015 הוא היה קטן ב-20% מהנדרש.
שפירא מסכם: "המשטרה מייחסת חשיבות מועטה לטיפול במרבית העבירות של פשיעה חקלאית, ונוצר מצב של העדר אכיפה המתבטא בסגירת מרבית תיקי התלונות בלי שנעשו ניסיונות מספקים לתפוס את העבריינים ולהעמידם לדין. בית המשפט העליון קבע בשנת 2007, כי 'מאמצי האכיפה המושקעים בתחום זה הם דלים ויעילותם מוטלת בספק'. מדוח זה עולה, כי המצב נותר בעינו ואף הוחמר והוא מתבטא גם בשיעור נמוך מאוד של כתבי אישום בתיקים של פשיעה חקלאית".
