אחת העסקות השלומיאליות והחמורות ביותר שעשה אי-פעם משרד האוצר נחשפת (יום ג', 16.5.17) בדוח מבקר המדינה, יוסף שפירא, והיא באחריות שר האוצר, משה כחלון, ושר השיכון, יואב גלנט.

בדצמבר 2016 חתמו השרים - ללא מכרז - על חוזה עם הסוכנות היהודית: המדינה תשקיע 530 מיליון שקל בבניית 2,650 דירות, ואחר כך תממן שכר דירה לדיירים, נזקקי הדיור הציבורי, ב1.7 מיליארד שקל נוספים. הסוכנות תשקיע 530 מיליון שקל, לא תממן שכר דירה, ותגרוף רווחי עתק של 600 מיליון שקל. הסוכנות גם לא תשקיע הון עצמי, אלא תקח הלוואה בנקאית.

הדירות, שיהיו כמובן בבעלות הסוכנות, יושכרו לנזקקים ל-20 שנה בשכר דירה מסובסד, 1,800 שקל לחודש. הנזקקים ישלמו לסוכנות רק 300 שקל לחודש. המדינה תשלם את היתרה, 1,500 שקל לחודש. בחוזה יש גם אופציות להאריך את חוזי השכירות ב-20 שנה נוספות. החישובים בהמשך הידיעה נעשו בהנחה שהאופציות ימומשו.

לסוכנות תהיה הכנסה של 58 מיליון שקל לשנה משכר הדירה, שהם 2.3 מיליארד שקל ל-40 שנה, רובם המכריע - 1.9 מיליארד שקל - מכספי תקציב המדינה. ב-20 השנים הראשונות תשתמש הסוכנות בכספים אלו בעיקר כדי לפרוע את ההלוואה הבנקאית, 690 מיליון שקל קרן וריבית (בהנחה של ריבית 3% לשנה). בנוסף יהיו לה הוצאות אחזקה וניהול. ב-20 השנים הבאות יהיו לה הכנסות נטו, כי ההלוואה כבר תיפרע. שפירא מצא, שלאחר החזר ההלוואה וכל ההוצאות האחרות, יהיה לסוכנות רווח של 600 מיליון שקל לאורך התקופה.

כשהתגלו פרטי העסקה, אולי רק בחקירת המבקר, התעוררה החשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, וקבעה שזהו רווח לא סביר. בדיקת המבקר והחשבת גילתה גם, שהסוכנות אומנם התחייבה להשקיע את רווחיה ב-20 השנים הראשונות ברכישת דירות נוספות למעוטי אמצעים. אולם, הרווחים מ-20 השנים הנוספות יישארו בידי הסוכנות, והיא תעשה בהם - כך בחוזה - כרצונה. בסך-הכל הייתה המדינה אמורה להשקיע יותר מ-2.4 מיליארד שקל בבנייה ובתשלום 80% משכר הדירה. הסוכנות תרמה לעסקה רק את גגות הבניינים שלה, שבין כה אין להם שימוש.

החשבת הכללית לחצה, והסוכנות ניאותה להכניס שני תיקונים בחוזה: היא תקצה 90 מיליון שקל מרווחיה לשיפוץ הדירות ותפחית את שכר הדירה, אך רק בתקופת האופציה, בשיעור שכנראה לא נקבע. הערכת News1 היא, ששכר הדירה יוזל ב-20%, כך שסך השקעת המדינה תהיה "רק" 2.2 מיליארד שקל (1.7 מיליארד שקל שכר דירה ו-530 מיליון שקל בבנייה.

שערוריית-משנה שגילה שפירא היא, שהחוזה בין המדינה לסוכנות נחתם ללא מכרז וללא בדיקת הצעות של יזמים וקבלנים אחרים. אנשי משרדי האוצר והשיכון הסבירו, שהמדינה חתמה לפני עשרות שנים חוזה עם הסוכנות, שלפיו אפשר יהיה לעשות, בתנאים מסוימים, עסקות בין הצדדים ללא מכרז. לדעת הממשלה, עסקת הדיור הציבורי עונה על תנאים אלו.

שפירא לא השתכנע. הוא קבע שעדיף היה לנהל מכרז או התמחרות, כדי לקבל הצעות נוספות. בכירי האוצר והשיכון עומדים על דעתם, שהבחירה בסוכנות ולא בקבלן או יזם פרטי, ללא מכרז אלא רק בבדיקה של ועדה פנימית, הייתה הפתרון הטוב ביותר למציאת דיור ציבור לנזקקים.