הרופאים שטיפלו בכדורגלן מני לוי לפני התמוטטותו, בעקבותיה הפך לצמח, לא פעלו ברשלנות ואינם אחראים למצבו - קבעה (11.5.17) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, חדוה וינבאום-וולצקי.
לוי, יליד 1980, היה שחקן
מכבי תל אביב. בסוף שנת 2000 התגלו בעיות בליבו, הוא עבר בדיקות מקיפות והושבת מפעילות ספורטיבית למשך מספר חודשים עד שהורשה לחזור לפעילות במחצית השנייה של 2001 לאחר שהבדיקות היו תקינות. בינואר 2002, במשחק מול בית"ר ירושלים, נפגע לוי מכדור שפגע בחזהו, התמוטט ומאז הוא במצב של צמח כמעט מוחלט.
לוי הגיש כבר ב-2003 תביעה נגד הרופאים שטיפלו בו בבית החולים איכילוב בעקבות האירוע הראשון - ד"ר שמואל דיאמנט ופרופ' סמי ויסקין. כמו-כן הוגשה תביעה נגד בית החולים ונגד בעליו - המדינה ועיריית תל אביב. הנתבעים שלחו הודעות צד ג' - מכבי תל אביב; רופא הקבוצה דאז, ד"ר נתן סרבו; רופא ההתאחדות לכדורגל, ד"ר מרק רוסנובסקי; מכון הבדיקות מדי טסט בו נבדק לוי; וד"ר יאיר גילוני, שפענח את הבדיקות. לאחר הליך גישור ארוך, הוסכם בשנת 2012 שחלק מצדדי ג' יפצו את לוי ב-5.3 מיליון שקל, וכך נותרה לבירור התביעה נגד בית החולים ורופאיו.
התביעה התבססה על חוות דעתה של הקרדיולוגית פרופ' תרצה פוקס, ולפיה התמוטטותו של לוי נבעה מהאירוע הקודם, בו עלה חשד למחלת לב שלא טופלה כראוי. פרופ' אברהם כספי, מנהל מכון הלב בבית החולים קפלן, הגיש חוות דעת נגדית ובה טען, כי ההתמוטטות נבעה מאירוע פתאומי בדמות פגיעת הכדור בחזהו של לוי וכי הוא לא סבל ממחלת לב לפני המשחק.
וינבאום-וולצקי לא קיבלה את עמדת הנתבעים בנוגע לסיבה הישירה לאירוע, ואומרת כי לא הוכיחו שמדובר בתוצאה של הפגיעה בחזה - שכן הזמן שעבר בין הפגיעה לבין התמוטטותו של לוי (קרוב לחצי דקה) שולל אפשרות זו. מאידך נקבע, כי בעת שעבר לוי את הבדיקות בשנה הקודמת - הוא לא סבל ממחלת לב מבנית של הפרעות בחדר הימני, שהייתה עלולה לגרום לאחר מכן להתמוטטותו.
וינבאום-וולצקי גם קובעת, כי הרופאים באיכילוב טיפלו בלוי בצורה נכונה ולא התרשלו כאשר אישרו לו לחזור לשחק תחת מגבלות בדמות מעקב רפואי תקופתי. היא מציינת, כי לוי התמוטט שנה לאחר המחלה הראשונה ואחרי מספר חודשים של פעילות מלאה. "הרפואה אינה מדע מדויק והחלטות הרופאים ניתנות על בסיס הידע הקיים בידיהם בזמן נתון. כך גם לא ניתן להשבית אנשים מפעילות כאשר החשש הוא עלום ואינו מבוסס. שאם תאמר אחרת אתה עלול יצור רפואה מתגוננת שנזקיה בצידה", היא אומרת.
למעלה מן הנחוץ קובעת וינבאום-וולצקי, כי לא נפל כל פגם בהתנהלותם של צדדי ג' וכי לא היה מקום להמשיך לנהל את התביעה נגדם, לאחר שאפילו חוות הדעת מטעמו של לוי לא ביססה רשלנות שלהם. היא מחמיאה לסרבו ורוסנובסקי, אשר פעלו בזהירות וביקשו חוות דעת של מומחים בטרם קיבלו החלטות בעניינו של לוי. בשולי הדברים מצאה וינבאום-וולצקי, כי נזקיו של לוי מסתכמים ב-12 מיליון שקל, מהם יש לנכות את הגמלאות שהוא מקבל מהביטוח הלאומי על פגיעה בעבודה.
וינבאום-וולצקי לא פסקה הוצאות לטובת המדינה, באומרה שהתנהלותה הייתה לקויה. המדינה השתתפה במשך שנים בהליך הגישור, ורק כאשר הגיש המגשר את הצעתו - סירבה להציע סכום כלשהו מטעמה. בכך היא גרמה להתארכות מיותרת של ההליכים ובשל אותה התנהלות, חויבה המדינה בתשלום הוצאות בסך 150,000 שקל לצדדי ג'. את לוי ייצג עו"ד משה קפלנסקי, את הנתבעים ייצג עו"ד דב לוין, ואת צדדי ג' - עוה"ד אפרים גנץ, שרון בר-און ו
גיל עטר.