מחקר חדש: הניאנדרטלים לא חיו רק במערות

האדם הניאנדרטלי, אשר זכה לכינוי "איש המערות", חי, למעשה, גם בשטח, עמיד יותר ממה שנהוג היה לחשוב. כך טוען מחקר של צוות חוקרים ממוסדות מחקר ישראלים ובינלאומיים, המתפרסם בכתב-העת היוקרתי סיינטיפיק רפורטס (Scientific Reports). לפי המחקר, הקבוצות הניאנדרטליות בלבנט היוו אוכלוסייה עמידה, והתקיימו בהצלחה בצפון הארץ לפני כ-60,000 שנה, בעת שהגיעו לאזור קבוצות אדם מודרני מאפריקה. המחקר מפריך את ההשערות שלפיהן הניאנדרטלים נכחדו מן האזור והותירו אותו לאדם המודרני בשל היותם אוכלוסייה חלשה, שאינה מסוגלת להתמודד עם תנאי האקלים. הקביעה שמדובר באוכלוסייה מצליחה מבחינת התמודדותה עם הסביבה מעצימה עוד יותר את סימן השאלה סביב סיבת היעלמותם של הניאנדרטלים מאזורנו.

המחקר בחן שרידים חלקיים של שני שלדי אדם שנחשפו באתר עין קשיש, על גדת נחל הקישון. בדיקת השרידים העלתה כי לראשונה בתולדות המחקר בלבנט זוהו ממצאי שלדים אנושיים מפרק-זמן זה מחוץ למערות. הממצאים תוארכו על-ידי ד"ר נעמי פורת מהמכון הגאולוגי של ישראל לתקופת הפליאולית התיכון המאוחר, לפרק-הזמן שבין 70-60 אלף שנה.

השריד של הפרט הקדום בין השניים הינו שן טוחנת אשר נחקרה על-ידי ד"ר סטפאנו בנאזי וחוקרים נוספים מאוניברסיטת רוונה שבאיטליה ומכון מקס פלאנק בלייפציג. שן זו זוהתה כשייכת לאדם ניאנדרטלי באמצעות שיטות דימות וניתוחים סטטיסטיים מתקדמים. שריד נוסף, מאוחר יותר מקודמו, היו שרידי גפיים תחתונות של ניאנדרטאל צעיר (בן 15-22 שנה), אשר ככל הנראה סבל מפגיעה שגרמה לו לצליעה. ממצא זה נחקר על-ידי ד"ר אלה בין, יחד עם צוות חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן, ומאוניברסיטת תל אביב. באותה שכבה התגלו כלי צור ואבן, עצמות של בעלי-חיים ששימשו כמקור בשר, וממצאים מיוחדים כגון צדף ימי, גושי צובענים וקרן של אייל הכרמל.

מספר פעמים

גורלם של הניאנדרטלים ואופי התקשורת שלהם עם האדם המודרני, הן אחת מהשאלות המרכזיות בחקר תקופת הפליאולית התיכון, שארכה כ-200,000 שנה. המזרח התיכון הוא האזור היחיד הידוע כיום, שבו התקיימו שתי האוכלוסיות במהלך התקופה הזו. בעקבות הממצא מעין קשיש ניתן, לראשונה בהיסטוריה של המחקר באזורנו, לקשור שרידים של תרבות חומרית עם הניאנדרטלים, שעד כה היו מוכרים רק במערות. המחקר מראה כי הניאנדרטלים חזרו לאתר עין קשיש מספר פעמים, וכי המערכת היישובית של הקבוצות הניאנדרטליות כללה הן מערות והן אתרים פתוחים.

בחפירה ובמחקר השתתפו חוקרים ותלמידים מרשות העתיקות, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת חיפה.

״לאחרונה, העלו מספר חוקרים את הסברה שהניאנדרטלים התאמו לחיים באיזורים הרריים, בעוד שהאדם המודרני התאים לחיים באזורים פתוחים". אומרים החוקרים. "הממצא מעין קשיש מעיד שהניאנדרטלים איכלסו אתרים בתנאים טופוגרפיים ואקולוגיים מגוונים". שאלה נוספת שמצויה בדיון מחקרי, היא הסיבה להיעלמותם של הניאנדרטלים. אחת הסברות שהועלו, הייתה שהקבוצות הניאנדרטליות באזור התקשו להתמודד עם תוצאות ההתיבשות האקלימית ההדרגתית שאפיינה את פרק הזמן הזה. הממצא היחודי מעין קשיש, מפריך את ההשערה שהניאנדרטלים נכחדו מהאזור בשל תנאים אקלימיים. הממצא גם מעיד על כך שלקבוצות הניאנדרטליות היה דפוס של שיבה לאתרים בנוף הפתוח, והתיישבות חוזרת בהם במהלך התקופה. הממצאים מורים כי הקבוצות הניאנדרטליות באזור היוו אוכלוסייה עמידה שהתקיימו בהצלחה בצפון הארץ בעת הופעתן באזורנו של קבוצות אדם מודרני שהגיעו מאפריקה לפני כ-60,000 שנה".

אם, כפי שמצביע המחקר, חוסר סתגלנות אקולוגית אינו מסביר את היעלמותם של הניאנדרטלים מהאזור, נשאלת השאלה - מה יכול להסביר זאת? הסברות בנושא זה מגוונות: יש המשערים שהאדם המודרני, שהגיע לאזור מאפריקה לפני כ-60,000 שנה, היה נשא של מחלות טרופיות שפגעו ביכולת העמידות של הניאנדרטלים. הצעה אחרת היא כי לשתי האוכלוסיות הייתה רמת כשירות דומה וכי היעלמותם של הניאנדרטלים הייתה מקרית . חוקרים אחרים משערים שהאדם המודרני הרג בניאנדרטלים עד שנעלמו, על משקל ה"חזק שורד", וסברה אחרת היא שהזדווגות בין האדם המודרני לניאנדרטלים הביאה בסופו של דבר להיעלמות האוכלוסייה הניאנדרטלית.