חוקרי משטרה קיבלו הוראה שלא לגבות עדות מרב בכיר בתיק פדופיליה - עדות שבדיעבד התבררה ככזו שהייתה יכולה להיות בעלת משמעות רבה ואף מכרעת. כך מגלה (יום א', 11.6.17) פסק דין של בית המשפט העליון.
הנאשם ניהל התכתבות צ'אט עם צייד פדופילים, ולאחר שנעצר - נחקר גם בשאלה האם פגע מינית בקטינות. האיש הודה בחקירתו שלפני 20 שנה פגע בשכנתו, וגם בבתו החורגת כאשר הייתה בת חמש. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותו, למרות שחזר בו מהודאתו והבת החורגת הכחישה שפגע בה.
השופטת דפנה ברק-ארז קיבלה את ערעורו של האיש וזיכתה אותו מחמת הספק, מסקנה אליה הצטרף השופט
חנן מלצר. השופטת
אסתר חיות סברה בדעת מיעוט, שיש להותיר על-כנה את הרשעתו (בגינה נדון לארבע שנות מאסר). רוב פסק דינה של ברק-ארז עוסק במהימנות הודאתו הראשונית של הנאשם, והיא מסבירה מדוע נוצר ספק בדבר כנותה. עוד עומדת ברק-ארז על כך שלא היה "דבר מה נוסף" כנדרש לביסוס ההודאה. בהקשר זה היא אומרת:
"לא ניתן לסיים חלק זה בפסק הדין מבלי להתייחס לראיה שהייתה עשויה להוות 'דבר מה נוסף' בנסיבות העניין, אך לא הובאה בפני בית המשפט. הכוונה לעדות שיכלה להיות מובאת מפיו של הרב הבכיר, אשר יכול היה לאמת או להכחיש את דבריו של המערער כי הוא פנה אליו להתייעצות וסיפר לו על המעשים שביצע ב-י'.
סוגיה זו עלתה כבר בבית המשפט המחוזי, עת נשאלו החוקרים על-ידי בא-כוחו של המערער מדוע לא ביקשו לחקור את אותו רב. אחד החוקרים השיב שאכן לא נעשתה פנייה אל הרב והסביר 'אני חושב שזה הייתה הנחיה לא להתעסק עם הרב. אני לא יודע מה הסיבה. אני לא בטוח, לא סגור'.
"אני סבורה שדברים אלה מעוררים קושי כפול. ראשית, יש להצטער על כך שבתיק כה רגיש שאינו משופע בראיות חיצוניות נעשה ויתור על בירור חשוב לכאורה. שנית, ועם כל הזהירות המתבקשת, דומה ש'הנחיה לא להתעסק' עם עד שעשוי להיות חשוב היא מטרידה גם במישור העקרוני, ועניין זה ראוי לבחינה מצד עצמו. כל זאת מבלי להתייחס לשאלה של חסיונות שעשויים לחול על דברים שנאמרים במערכת היחסים בין רב למאמיניו".
לאור דברים אלו הורתה ברק-ארז להעביר את פסק הדין לעיונו של פרקליט המדינה,
שי ניצן. הנאשם לא השיג על הרשעתו בניהול הצ'אט עם צייד הפדופילים וביהמ"ש העליון דן אותו לשישה חודשי עבודות שירות. את המערער ייצג עו"ד איגור בלפור, ואת המדינה - עו"ד מורן פולמן.
