עוה"ד
מיכאל דוידוב ו
דוד חכמוב העלו טענות שקריות כלפי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דליה גנות, והוציאו נגדה לשון הרע. כך אומרת גנות (6.6.17), בשולי פסק דין בו דחתה חלקית תביעה בה ייצגו השניים ילד והוריו בתביעה נגד המרכז הרפואי סורסקי.
הילד, אוקראיני בן חמש, עבר ניתוח בעמוד השדרה שבוצע בידי פרופ'
שלומי קונסטנטיני, מנהל המחלקה לנוירכירוגיה של ילדים בבית החולים דנה. התובעים העלו שתי טענות נגד קונסטנטיני ובית החולים. האחת: רשלנות רפואית שגרמה לכך שמצבו החמיר בעקבות הניתוח. השנייה: דרישת שוחד מהם כתנאי לביצוע הטיפול.
מאחר שהמשטרה חוקרת את החשדות לתשלומי שוחד, ובשנה שעברה אף המליצה להעמיד לדין את קונסטנטיני, החליטה גנות לדון תחילה רק בעילה הנזיקית ולהמתין עד שיוחלט האם להגיש או לא להגיש כתב אישום בעילה הכספית. גנות מציינת, כי ההחלטה ניתנה בהסכמתם של דוידוב וחכמוב, אולם הללו המשיכו להגיש בקשות בתחום הכספי - עד שלא היה מנוס ממתן החלטה המורה להם להפסיק לעשות זאת; ביהמ"ש העליון דחה את בקשתם לערער על ההחלטה.
גנות דחתה את התביעה בעילה הנזיקית, ובסיום פסק הדין מתייחסת באריכות יוצאת דופן ובצורה חריפה ביותר להתנהגותם של דוידוב וחכמוב. "ב"כ התובעים מצא לנכון להלין על כך שבית המשפט נוקט 'בקו סנגוריאלי מובהק', אולם לא מצא לנכון לציין את התנהלותם המבישה ומשולחת הרסן שלהם-הם במהלך ניהול המשפט. באי-כוח התובעים התעלמו באופן שיטתי מסדרי הדין, התערבו ללא הרף בדברי העדים, התעלמו מהחלטות בית המשפט ובזבזו זמן יקר מאוד בוויכוחי סרק עם בית המשפט, כפי שניתן ללמוד מהפרוטוקולים.
"בית המשפט אינו נוקט בקו סנגוריאלי, אלא מקפיד על ניהול תקין של המשפט, משימה שהתגלתה כקשה מאוד נוכח התנהלותם של באי-כוח התובעים, ועל כן מן הראוי היה שבאי-כוח התובעים יבחינו בין ביקורת שהופנתה כנגדם וכנגד התנהלותם לבין כל אמירה אחרת".
השניים גם טענו, כי קיימים "יחסי קרבה מיוחדים" בין גנות לבין נציגת הפרקליטות, עו"ד רחל אלאלוף, שביקשה לפצל את הדיונים. עוד האשימו אותה, כי לא הצהירה על יחסים אלו וכך מנעה מהם את האפשרות לבקש ממנה לפסול את עצמה. גנות מגיבה:
"מדובר בטענה הזויה, שהועלתה על-ידי באי-כוח התובעים בבחינת אמירת לשון הרע כנגדי, והיא אינה אלא המשך ישיר להתנהלותו הפסולה של ב"כ התובעים במהלך הדיון. למען הסר ספק אבהיר, כי היכרותי עם עו"ד אלאלוף נובעת מהופעותיה בפני בבית המשפט, ואין לי כל יחסים חבריים, או אחרים עמה, ולמעשה אין לי עימה קשר כלשהו מחוץ לאולם בית המשפט".
טענה נוספת של חכמוב ודוידוב הייתה, שהמשפט התנהל בחופזה וגנות לא נענתה לבקשות דחייה, ואף התעקשה לקיים דיון ביום הזיכרון. "טרוניה זאת הפתיעה אותי, שכן נוכח השתייכותי למשפחת השכול, הנני רגישה במיוחד לבקשות כגון דא, ועל כן טרחתי וחיפשתי בתיק האלקטרוני את הבקשה ואת ההחלטה", היא אומרת. מתברר, כי היו אלו דוידוב וחכמוב שביקשו לקיים את הדיון ביום הזיכרון.
"היוצא מהאמור הוא, שב"כ התובע העז להעלות טענה שקרית (נוספת על זו שכבר הועלתה) כלפי בית המשפט, ואין לי אלא להצר על התנהלות מבישה זאת. ובאשר לניהול המשפט 'בחופזה יוצאת דופן', לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ התובעים. האם הוא מלין על ניהול המשפט ביעילות??". לבסוף אומרת גנות, כי דוידוב וחכמוב העלו טענות גם נגד החלטות שקיבלה, ואושרו בידי בית המשפט העליון. "מניסוח האמור עולה חשש ממשי של ניסיון להלך אימים על בית המשפט כדי לשכנעו לפסוק לחובת הנתבעים, דבר שהנני רואה בחומרה".