הוועדה לביקורת המדינה דנה (יום ג', 27.6.17) בנושא העיכוב בהעברת מיכל האמוניה בעקבות דוח המבקר בנושא. יובל חיו ממשרד
מבקר המדינה הסביר: "ב-2001 פרסם המשרד שלנו 5 דוחות ביקורת בנושא. ב-2016 עסקנו בנושא פעם נוספת. מכיוון שישנם הליכים משפטיים, על-פי עיקרון של כיבוד בין רשויות החלטנו שאנחנו נעצור ולא נביא לסיום סופי של הדוח על תקופת המכרז, אבל העצירה שלנו היא לא פסיבית לחלוטין. אנחנו עוקבים אחרי המהלך הממשלתי ובודקים את הליך קבלת ההחלטות, ועוקבים אחר ביסוס החלופות בחוות דעת מקצועיות".
ישראל דנציגר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה אמר בדיון: "הדיס-אינפורמציה רבה על האינפורמציה האמיתית. המשרד שם את הדגל המרכזי שבו הוא צריך לטפל זה בנושא בריאות הציבור קודם כל. הבטחתי לכם שייסגר מיכל האמוניה ואני שמח שכבר כמעט שלושה חודשים שהמיכל אינו עובד ועומד בשיממונו. כשישבתי פה ואמרתי לכם שהוא ייסגר איש לא האמין לי והנה הוא סגור.
"החלטנו שאנחנו מוציאים את המכרז איך שהוא, ואם לא אנחנו נזמן את חיפה כימיקלים לשימוע ונדרוש מהם להציג לנו איך הם מסירים את האיום, ואם הם לא יעשו זאת אנחנו נשלול את היתר הרעלים שלהם. עשינו את השימוע, הם לא הציגו את פתרון הבעיה ובמהלך פברואר, שללנו את היתר הרעלים וקבענו שלא יהיה מיכל אמוניה בחיפה בצעד אמיץ וחסר תקדים.
"לגבי תהליך הריקון, הצגנו לבית המשפט את השלב האחרון, אנחנו רגולטור, לנו מציגה החברה את ההליך ואנחנו בוחנים ומחליטים אם לאשר או לא. אמרנו לבית המשפט מה ההליך הכי בטיחותי מבחינתנו שלא יגרום לאסון. התוכניות שהציגו לנו החברה לא עומדים בדרישות של בית המשפט עד ה-31.7, לדעתנו התוכניות שהציגה לנו חיפה כימיקלים הם אכן הדרך הכי בטוחה להעברת המיכל.
"עכשיו נשאלת השאלה מה אפשר לעשות עם תעשיית הדשנים וכלל המשק בישראל? האם אפשר להגן על מקומות עבודה? על יצוא? זו סוגיה שהממשלה נדרשת אליה והממשלה מנסה לגבש פתרון, חלקן לטווח קצר וחלקן לטווח ארוך. ישנם מספר חלופות, בין אם באוניות ובין אם באיזוטנקים. הפתרון הזה רחוק מאוד מיישום אבל בכל מקרה הוא לא יסכן את תושבי חיפה ותושבי ישראל בכלל".
גדי מרגלית, מנכ"ל עיריית חיפה, הודיע בדיון כי עיריית חיפה לא תיתן רישיון לצנרת הקיימת.
נציגי פיקוד העורף הבהירו: "מבחינתנו אין העדפה לפתרון זה או אחר אבל לכל פתרון אסור לייצר בעיה אחרת. כל פתרון של אחסון אמוניה יצטרך לעמוד גם בדרישות המיגון הקיימות כיום. הפתרון של הצנרת עומד מבחינתנו בדרישות המיגון".
ח"כ
יעל כהן פארן (
המחנה הציוני) תקפה את התנהלות המשרד להגנת הסביבה: "אני חשה שיש אמון ציבור הולך ופוחת במשרד להגנת הסביבה ובמידע שהוא מעביר לציבור וזכיתם בחוסר האמון הזה ביושר. יש כאן הסתרת מידע מהציבור. אפילו על דוח המומחים שהעמיד את ממדיי האסון של מיכל האמוניה, אתם תמכתם בנייר הזה ועמדתם מאחורי התרחיש האסוני הזה. לאחר מכן הוצאתם דוח שמערער על הלגיטימיות של אותו דוח מומחים. אותו דוח לתחושתי הביא לסגירת המיכל. בית המשפט קבע כבר לפני ההחלטה שלכם שהמיכל ייסגר ועכשיו אתם רבים על קרדיט.
"עכשיו אתם מביאים החלטת ממשלה שעושה שימוש בתשתיות לאומיות בשביל צינור למפעל פרטי. אני פונה למשרד המבקר, אין להתמהמה עם בדיקת הדברים לעומק ואולי יש מקום גם לחקירת משטרה. יש כאן זלזול בחיי אדם".
ח"כ
בצלאל סמוטריץ' (
הבית היהודי): "לא נוח לי שאנחנו עובדים מתחת לשוט של בג"ץ וצריכים לקבל אישור לכל דבר. ברגע שהממשלה נכנסה לעניין אני לא מעלה בדעתי שהממשלה תקבל החלטה ובית המשפט ישים את עצמו מעליה. מי שאמור לקבל את ההחלטות ולנווט זו הממשלה. אנחנו צריכים לאזן בין שאלות של חיים וביטחון ואיכות סביבה ומצד שני צרכים אמיתיים של משק ושל מדינה ולקבל החלטות קשות במערכת שיקולים מורכבת מאוד. אין פה טובים ורעים אלא גופים שנמצאים בפוזיציות שונות. אם המשלה תגיע למסקנה שיש חלופה שהיא הנכונה, לגיטימי לעקוף את עיריית חיפה".
ח"כ
דב חנין (הרשימה המשותפת): "כבר ב-2007 התרענו על שורה של בעיות ובמשך שנים הבעיות לא נפתרו ומיכל האמוניה נשאר איתנו. לא במקרה הטיפול בשאלות הזיהום הולך כל כך לאט ובקושי, כי בצד השני יש אינטרסים כלכליים מאוד גדולים. מצער לראות שבעלי האינטרסים האלה שולחים לחזית הקרב את העובדים שלהם, ומשלמים מחיר על מחדלים של ההנהלות והבעלים, והם הופכים להיות לקורבנות. צריך לחקור איך זה קורה".
יושב-ראש הוועדה, ח"כ
קארין אלהרר, אמרה בסיכום הדיון: "עושה רושם שהמשרד להגנת הסביבה לא עוסק יותר בהעתקת המיכלים לדרום. הם עסוקים בחלופות ואין אחידות בין המשרדים בנוגע למהי החלופה הטובה ביותר. בניגוד לדבריו של מנכ"ל משרד להגנת הסביבה כי בכוונתו להעתיק את המפעלים מחיפה, בדיון הנוכחי אמר המנכ"ל כי לא הצליח לקדם את הנושא ומשרד הכלכלה, שאמון על זה, בחר אחרת והחליט שלא להעתיק את המפעלים. היו לממשלות ישראל לדורותיהם כל כך הרבה שנים לחשוב וכל כך הרבה הזדמנויות ותמיד מגיעים לדקה ה90 ואז שולפים פתרון מהשרוול".
