קובי מימון הוא בעל השליטה בקבוצת חברות איירפורט סיטי, נצב"א, התחנה המרכזית החדשה, ישראמקו ועוד, ולא מי שמוצגים רשמית כבעלי השליטה בהם. כך טוען שי כהן, שהיה מעוזריו הקרובים של מימון, בתצהיר שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתו, מדובר ב"ארגון פשיעה כלכלי" שבראשו עומד מימון.

איירפורט סיטי ביקשה לפרק את חברת החניונים יהלום שבשליטת כהן, בטענה לחוב של 407,000 שקל. כהן לא התנגד לבקשה, אך לצד זאת הגיש תצהיר בו העלה טענות חמורות במיוחד נגד מימון ונגד פריאל אטיאס, מנכ"ל משותף באיירפורט סיטי. כהן עצמו מצוי בקשיים כלכליים חמורים ולפני כחצי שנה הוצא נגדו, לבקשת אטיאס, צו למניעת הטרדה מאיימת.

רוב המסמכים שצירף כהן לתצהירו - למעלה מ-650 עמודים - הם רישומים שלו-עצמו: תכתובות ווטסאפ עם מימון בהן הוא כמעט הדובר הבלעדי, דוא"ל ששלח לבכירי הקבוצה ועוד. כהן גם צירף תמליל של שיחה בינו לבין מימון אותה הקליט מתאריך לא ידוע, ממנה עולה בעיקר סגנון דיבורו הישיר ואף הבוטה של מימון. תצהירו של כהן לא נוסח בידי עורך דין שרק אישר את חתימתו עליו. איירפורט לא התבקשה עד כה בידי בית המשפט להגיב על התצהיר, שהוגש באמצע חודש מאי.

כהן לא צירף מסמכים המוכיחים במישרין את טענותיו, אם כי מדובר כאמור במי שהיה מקורב במיוחד למימון מאז 2004. בין היתר טוען כהן: "קובי מימון נתן בי אמון עד כדי כך שהוא הפקיד בידי את ילדיו בזמן שהוא בחו"ל. היה [צריך להיות: הייתי] מופקד גם על נכסיו, מחסניו וסודותיו של קובי מימון. יותר מזה, אני מבחינתו של מימון הייתי שותף סוד מלא ומופקד מטעמו מלמעלה על בעלי התפקידים בקבוצה בכלל ועל מר אטיאס בפרט".

לטענת כהן, "מימון הוא זה שקובע את הכללים, שואל את השאלות וגם עונה על כל התשובות, ולא בדיוק 'מייעץ' כפי שהוא מגדיר את עצמו או מוגדר על-ידי בעלי התפקידים בקבוצה, שהם למעשה 'בובות על חוט', המנצלים את מעמדם ואת עמדת הכוח שלהם ועושקים את הציבור". הוא מייחס למימון ולבכירי הקבוצה מעשים חמורים ואף פליליים.

כהן אומר, כי היה מנהל האבטחה בספינה שהייתה בבעלותו של מימון. לאחר מכן הוא הועברה לבעלות החברה הציבורית נפטא, הושכרה לחברה פרטית וזו פשטה את הרגל במהלך מכוון מצידו של מימון. לאחר מכן רכש מימון בעקיפין את הספינה, וכהן טוען שהוא עצמו דאג להעביר אותה למשחטת ברזל בטורקיה, לאחר שחלקי הפנים שלה הועברו ליעדים שונים לפי הוראותיו של מימון.

לגבי אטיאס טוען כהן, שהוא מצוי בניגוד עניינים כאשר בנו, יעקב אטיאס, מחזיק נכסים בתחנה המרכזית בירושלים שבבעלות נצב"א. עוד הוא טוען, כי בני משפחתו של אטיאס מועסקים בחברות ציבוריות אליהן קשור אטיאס עצמו, אשר גם מסר לבנו את פעילותה של יהלום חניונים - שאת פירוקה ביקש בתצהיר עליו חתם. "אטיאס הוא רק חותמת גומי של בעליו", מוסיף כהן.

כהן מעלה טענות גם כלפי מזכירת חלק מקבוצות החברה, עו"ד נועה לנדנר. לטענתו, היא מאפשרת בשתיקתה לבצע מעשים חמורים במיוחד בחברות אלו, בין היתר תוך זיוף חתימתה בידי בכירים בקבוצה. לדבריו, נכפה עליו להעסיק את חתנה של לנדנר בחברת החניונים, בעוד בנה הוא מנהל הפיתוח העסקי של ישראמקו.

עוד טוען כהן, כי מימון ואנשיו הם שגרמו לקריסתו הכלכלית ואף טרפדו הסדר נושים שאליו עמד להגיע. לטענתו, מימון הציע לו לדבר אישית בעניינו עם מנכ"ל בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ועם מנכ"ל בנק הפועלים דאז, ציון קינן - בתנאי שכהן יסכים לעזוב את הארץ. מאחר שכהן סירב, טורפד ההסדר עימו.