שופט בית המשפט המחוזי מרכז, אילן שילה, התערב בהסכם שכר טירחה בין עורך דין ללקוחה והפחית בכשני שלישים את הסכום שיקבל עורך הדין. שילה קבע (4.7.17), כי הסכום המקורי אינו מידתי ואף אינו ראוי.

לנה אכד שכרה בשנת 2004 את עו"ד נמרוד עובדיה לתבוע מחברת אגד זכויות פנסיוניות של בן זוגה המנוח. בהסכם נקבע, כי שכרו של עובדיה יהיה 35% בתוספת מע"מ מכל סכום שתקבל אכד - דהיינו 41%. בהסכם פשרה בין אגד לאכד נקבע, כי החברה תשלם לה סכום חד-פעמי של 185,000 שקל, והיא גם שילמה לעובדיה 126,000 שקל. אכד גם מקבלת מאגד פנסיה בסך 4,700 שקל - ועובדיה דרש שתשלם לו 41% מסכום זה מדי חודש.

בית משפט השלום בנתניה דחה את תביעתו של עובדיה, בנימוק ש-אכד לא הבינה את משמעות ההסכם עליו החתים אותה. שילה קיבל חלקית את ערעורו של עובדיה, אך פסק שהוא זכאי רק ל-15% מסכומי הפנסיה שקיבלה אכד בשנים 2013-2011. לדברי שילה, לא ניתן לומר שההסכם לא היה מובן ל-אכד - שניהלה בית ספר, מקבלת פנסיות ויודעת במה מדובר. לכן, היא ידעה שתיאלץ לשלם לעובדיה גם מתוך הפנסיה החודשית.

שילה ממשיך: "שכר טירחה ומע"מ בגינו, בשיעור של קרוב ל-41% מכל קיצבה וקיצבה עתידית, הוא שיעור שאינו מידתי ואינו ראוי, אפילו הותנה השכר בהצלחת התובענה והיה גם סיכון, כנראה נמוך מאוד, שהמשיבה לא תזכה בתביעתה והמערער לא יקבל מאומה עבור עבודתו". שילה מראה, כי בחוקים אחרים נקבע שכר טירחה של 15% המוגבל לשנים בודדות של תשלומי פנסיה.

עוד אומר שילה כי בתי המשפט לא היססו להתערב כאשר שכרו של עורך הדין היה מוגזם. לשיטתו, "חיוב המשיבה בשכר טירחה החורג מהשיעור הסביר והמקובל, בלי שהמערער העמיד את המשיבה על החריגות של שכר הטרחה שדרש לעצמו, עולה כדי הפרת חובת הנאמנות של עורך דין וחובת תום הלב הכללית". לכן פסק שילה, ש-אכד תשלם 15% מהקצבאות שקיבלה במשך 26 חודשים ובסך-הכל 24,000 שקל. את עובדיה ייצג עו"ד ניצן שי, ואת אכד - עו"ד לאה פורת.