נכה צה"ל שמצבו הכללי הוחמר ללא קשר לפגיעתו בשירות הצבאי, יהיה זכאי לאחוזי נכות גבוהים יותר - קובע (יום ה', 20.7.17) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל.
הנדל הכריע בענייניהם של שלושה נכי צה"ל, שאיבדו עין או אוזן במלחמת יום הכיפורים ובשירות מילואים, ולאחר מכן נפגעו הראייה והשמיעה באיברים שנותרו. הוא קובע, כי הפיצוי הוא על החוש ולא על האיבר - ולכן יש להגדילו אם החוש כולו נפגע בצורה קשה יותר כעבור זמן.
הנדל מסביר, כי קביעת שיעור הנכות לאחר אובדן עין או אוזן, מביא בחשבון את העובדה שאיבר אחד נותר תקין והנכה ישתמש בו. מסיבה בו, עיוורון בעין אחת מעניק 30% נכות ולא 50% נכות. לכן, הן לשון התקנות והן ההיגיון העומד ביסודן מובילים למסקנה, כי הפיצוי הוא על הפגיעה בחוש ולא על הפגיעה באיבר.
"יוצא כי במובן מסוים, ייתכן כי היה מקום מלכתחילה להעניק תגמול בשיעור גבוה יותר עבור פגיעה בעין אחת או באוזן אחת. אלא, דווקא מפני שהתגמול נמדד על-פי הפגיעה בחוש, ישנה הצדקה שלא לתת תגמול מלא עבור פגיעה באיבר אחד. אולם משמשתנה מצב הדברים, וכושרו של החוש אינו כשהיה - גם אם שינוי זה התרחש שלא תוך כדי ועקב השירות - אין הצדקה להמשיך לגרוע משיעור התגמול שמגיע לנכה", אומר הנדל.
"אך טבעי שבמקרה בו האיבר ה'מפצה' נפגע בהמשך חייו של הנכה, וה'פיצוי' שקיומו הוּנח הולך ומתפוגג - ראוי כי תהא התחשבות בכך בעת בחינת המצב מחדש. קבלת עמדה לפיה אין להתחשב כלל
בהחמרת מצבו של האיבר, למעשה תביא למצב שבו בעת קביעת הנכות מלכתחילה, אחוזי הנכות 'הופחתו' (ולו לשם ההמחשה) בשל קיומו של איבר בריא. אך כאשר אותו איבר בריא מתדרדר - לא תהא בכך התחשבות. דעתי היא שגישה כזו לוקה בחוסר הגינות".
בדחותו את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע גם הוא שיש להגדיל את הפיצוי, דחה הנדל גם את בקשתה ולפיה הפסיקה לא תחול על מקרים התלויים ועומדים בפני הוועדות הרפואיות. המדינה חויבה בתשלום הוצאות של 10,000 שקל לכל אחד מן הנכים. השופטים
סלים ג'ובראן ו
אליקים רובינשטיין הסכימו עם הנדל. את המדינה ייצגה עו"ד שרון מן-אורין, ואת הנכים - עוה"ד סיגל יער, דוד שוורצבאום,
חן לוי ודורון אמיר.
