שלושה נכסים של הפטריארכיה היוונית-אותודוכסית בעיר העתיקה בירושלים נמכרו כדין לחברות זרות שפעלו עבור ישיבת עטרת כהנים. סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, גילה כנפי-שטייניץ, קיבלה (30.7.17) את בקשת החברות הזרות להצהיר שהן בעלות הנכסים ודחתה את טענות הפטריארכיה נגד מכירתם.
הנכסים הם: מלון פטרה (לשעבר מלון אמדורסקי) בן ארבע הקומות שליד שער יפו, שהוחכר ל-99 שנים ב-500,000 דולר; מלון אימפריאל הסמוך, בו שתי קומות וחנויות, שהוחכר ב-1.25 מיליון דולר; ובית מועזמיה בשכונת באב חוטה, תמורתו שולמו 55,000 דולר. המכירות בוצעו בשנת 2004 וחשיפתן בתחילת 2005 יצרה סערה ברחוב הפלשתיני והביאה להדחתו של הפטריארך איריאנוס סקופוליטיס.
הפטריארכיה טענה תחילה, כי העסקות לא אושרו בידי מי שהיו מוסמכים לאשרן - אך זנחה טענה זו בהמשך ההליך. היא התמקדה בטענה לפיה מדובר בעסקות מושחתות, שנבעו מתשלום שוחד של המוכרים לניקולס פפדימס, שהיה הממונה על ענייניה הכספיים. לטענתה, יו"ר עטרת כהנים, מתי דן, אף הבטיח לפפדימס מיליון דולר תמורת קידום המכירות. עוד טענה, כי המכירות נועדו לסייע לאיריאנוס לקבל את הסכמתה של ממשלת ישראל למינויו לפטריארך. לשיטת הפטריארכיה, התמורה בשלוש העסקות הייתה נמוכה במיוחד ומלמדת על חוסר כשרותן.
כנפי-שטייניץ דחתה את כל הטענות הללו. היא אומרת, כי מאחר שמדובר בטענות לביצוע מעשים פליליים - היה על הפטריארכיה נטל כבד במיוחד להוכיחן, והיא לא עמדה בו. נכון שפפדימס נתפס במעשי שחיתות שונים בארץ ובחו"ל, אך חלק מטענותיה של הפטריארכיה כלפיו היו רק מפי השמועה ולא הוכחו. כך או כך, לא הוכח כל קשר בין המעשים שיוחסו לו לבין מכירת הנכסים. הפטריארכיה ניסתה להסתמך על הקלטות של שיחות בין הרוכשים ואנשי עטרת כהנים לבין פפדימס, אך כנפי-שטייניץ קבעה שההקלטות אינן קבילו, הן קטועות ואינן מוכיחות את טענותיה.
עוד נדחתה הטענה בנוגע לקשר בין המכירות לבין ההכרה באיריאנוס. כנפי-שטייניץ מציינת, כי הכרה זו ניתנה בתחילת 2004 - שנה לפני העסקות - וכי לא הוכחה מעורבות כלשהי של אנשי עטרת כהנים בהחלטת הממשלה בנושא. ניתן לתהות מה היו מניעיו של איריאנוס במכירת הנכסים, במיוחד כאשר ידע שהדבר יקומם עליו את יריביו, אך בתמיהות לא די. כנפי-שטייניץ מעירה גם, שהימנעותן של החברות מלזמן את דן לעדות עשויה ללמד שהוא חשש מהשאלות שיוצגו לו בחקירה הנגדית, אך גם בכך אין כדי להוות תחליף לראיות שלא הציגה הפטריארכיה.
שאלת התמורה בעד הנכסים נדונה בחוות דעת שמאיות סותרות של שני הצדדים. הפטריארכיה טענה ששוויים האמיתי באותה עת היה 17 מיליון שקל, בעוד הרוכשות טענו שמדובר בפחות מ-3 מיליון שקל. כנפי-שטייניץ אומרת, כי בחוות הדעת מטעם הפטריארכיה התגלו קשיים וכשלים, ודי בכך כדי שלא להוכיח את טענתה בנוגע לגובה התמורה.
עוד אומרת כנפי-שטייניץ, כי העובדה שבאופן יוצא דופן נתן פפדימס ייפויי כוח בלתי חוזרים לנציגי הרוכשות לרשום את הנכסים על שמן, עוד בטרם שולמה התמורה במלואה - אינה מלמדת כשלעצמה שמדובר בעסקות מושחתות. הפטריארכיה עצמה עשתה זאת בעסקות נוספות, שנגד כשרותן לא היו לה טענות. עוד נדחתה טענתה לפיה לא הייתה מיוצגת בעסקות בידי עורכי דין, לאחר שהוכח שכן הייתה מיוצגת.
בסיומו של פסק הדין מותחת כנפי-שטייניץ ביקורת קשה על ההתנהלות הדיונית של הרוכשות, אשר גרמה במידה רבה לכך שהטיפול בתיק נמשך תשע שנים. החברות הגישו אלפי עמודים, ללא אבחנה בין עיקר לטפל; הפרו החלטות של בית המשפט כאשר נראה היה להן שהדבר ישרת אותן; "וניהלו את ההליך תוך נקיטת גישה לעומתית, קנטרנית ובוטה כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד, אשר בדומה לה ניתן להיתקל באולם בית המשפט רק לעיתים נדירות". בשל כך, זיכתה אותן כנפי-שטייניץ בהוצאות בסך 30,000 שקל בלבד. את הרוכשות ייצגו עוה"ד
זאב שרף, יוסי ריכטר ו
אבי סגל, ואת הפטריארכיה - עו"ד אופיר בלום.
