בג"ץ דחה על הסף (29.8.17) עתירה של מי שחטא בגילוי עריות וביקש לרשום אותו ואת בתו החורגת כנשואים, תוך שהוא קובע שהאיש פעל בחוסר נקיון כפיים - אך לא הטיל עליו הוצאות, "בנסיבות העניין".

הגבר, יליד 1977, היה נשוי בצ'כיה לאמה של העותרת מאז 2012 ונולדו להם חמישה ילדים, מתוכם שלושה עוד לפני שנישאו. לאשתו דאז הייתה בת, ילידת 1996. בשנת 2012 עברה הנערה להתגורר בביתם של השניים, וכבר אז החלה מערכת יחסים זוגית ביניהם. בשנת 2014, כאשר הייתה בת 18 ועשרה חודשים, היא ילדה את בנו של הגבר. עשרה ימים קודם לכן ילדה אשתו דאז בן אחר שלו. ביולי 2014, בעוד הגבר נשוי לאשתו דאז, חתמו הוא והנערה על הסכם לחיים משותפים - שאושר בידי בית המשפט בצ'כיה, שלא ידע את מלוא הרקע.

בתחילת 2015 נפתחה חקירה פלילית נגד העותר, אך היא נסגרה כעבור שנה מחוסר ראיות. באוקטובר 2015 התגרשו הגבר ואימה של הנערה, והשניים התחתנו כעבור חודשים. משרד הפנים סירב לרשום את השניים כנשואים, ובשל כך עתרו לבג"ץ. תוך כדי הדיון בעתירה, הרתה שוב הנערה לאביה החורג.

השופט יצחק עמית דחה את העתירה, באומרו שהיא הוגשה בחוסר נקיון כפיים. הוא אומר: "הקשר הזוגי בין העותרים נוצר בשעה שהעותרת הייתה עדיין קטינה והעותר היה נשוי לאמה. הגם שאין קשר דם בין העותרים, הרי שקיום יחסי מין בנסיבות אלה, לאחר שהשניים התגוררו תחת קורת גג אחת עודנו נשוי לאמה ועודנה קטינה, נתפס בחברה כגילוי עריות, תופעה שהחברה האנושית לדורותיה, ובתוך כך גם המחוקק הישראלי, רואה כ'תופעה חמורה הפוגעת בכללי מוסר בסיסיים ביותר'".

עמית מוסיף: "לכאורה ניתן לנסות ולהבחין בין האיסור הפלילי על קיום יחסי מין שהם בגדר גילוי עריות לבין רישום הנישואים, ברם לטעמי מדובר בהבחנה מלאכותית שאינה יכולה לעמוד. זאת, בפרט בהינתן שהרקע לנישואיהם של העותרים הוא קשר רומנטי-מיני, וכאמור העותרת ילדה בן עוד בזמן שאמה הייתה נשואה לעותר, מספר ימים לאחר שאמה ילדה בת לעותר... מדובר למעשה בניסיון לקבל גושפנקא משפטית לקשר זוגי שכרוך בעבירה פלילית חמורה... המקרה שבפנינו קיצוני בחומרתו, הן מבחינת חומרת העבירה והן משום הזיקה ההדוקה בין העבירה לבין הסעד המבוקש, ולכן מצדיק לטעמי את דחיית העתירה על הסף".

עמית מוסיף ומתאר את חומרת מעשיהם של השניים: "העוול במקרה הנוכחי הוא בוטה. התופעה של גילוי עריות מעוררת סלידה וגוררת גינוי חברתי מקיף מצידו של כלל הציבור הישראלי... הקשר הזוגי בין העותרים עומד בניגוד לערכי המוסר המשותפים והבסיסיים של החברה הישראלית, היינו בניגוד לתקנת הציבור... אם נעצום עינינו מלראות את הפסול המוסרי המובהק ונפעל על-פי הכללים המשפטיים הרגילים, הרי שנדמה לדיין שמתעלם ממעשה הרצח ומעניק לרוצח את ירושת הנרצח". עמית גם מעלה את האפשרות שהנערה לא הייתה מסוגלת להשתחרר מרצונו של הגבר. והוא מסכם: "תמונה הכוללת מצטיירת בצבעים עזים של אי-חוקיות וחוסר מוסריות".

לצד זאת קבעו עמית והשפטת אסתר חיות, כי תקנת הציבור אינה עילה לפיה יכול משרד הפנים לסרב לרשום נישואין, שכן מדובר בסמכות טכנית ואין לערב בה שיקולים מוסריים. השופט מני מזוז הסכים עם עמית שיש לדחות את העתירה בשל חוסר נקיון כפיים ואמר שאין צורך להכריע בשאלת תקנת הציבור. את בני הזוג ייצג עו"ד יהודה פסו, ואת המדינה - עוה"ד הדס ערן ורועי שוויקה.