בית החולים הדסה עין כרם מודה לראשונה, כי ילד נפגע קשות בשל תשניק במהלך הלידה ולא בשל רשלנות האם במהלך ההריון. מדובר בפרשה שנחשפה ב-News1, ובמרכזה מסמך שהכינה עורכת דינו של בית החולים וממנו עולה שהדסה, עורכת הדין והעדים מטעמו הסתירו במכוון מידע קריטי מבית המשפט המחוזי מרכז.

הורי הילד והוא עצמו, הסובל משיתוק מוחין ונכות מוחלטת, תובעים מהדסה 7 מיליון שקל בטענה לרשלנות בעת לידתו, בעוד בית החולים טען שהרשלנות הייתה מצידה של האם. יואב יצחק חשף מכתב ששלחה עו"ד דפנה זינגר-רוזן, המייצגת את הדסה, לבית החולים ולחברת הביטוח כלל. נאמר בו, כי המיילדת ורה יגוטקין שינתה בדיעבד את רישום המחשב לגבי השעה בה נותקה האם מן המשגוח (מוניטור), וכי העד המומחה מטעם הדסה, פרופ' אוהל גונן, סבר שהדסה אכן התרשלה - אך העיד את ההפך.

ויצמן הורה לזמן את העדים

בא-כוחם של התובעים, עו"ד עמוס גבעון, ביקש להגיש את המסמך ולזמן מחדש לעדות את יגוטקין, את גונן ואחרים, בטענה שהמסמך מלמד על שיבוש מהלכי משפט. לטענתו, לא חל עליו חיסיון עו"ד-לקוח מכיוון שהמסמך מלמד על עבירות פליליות. עוד טען, כי ברגע שהמסמך פורסם במלואו ב-News1 - שוב אין משמעות לחיסיון. גבעון צירף לבקשתו את הכתבה שציטטה חלקים מהמסמך ואת כללה צילום של המסמך המלא. הדסה התנגדה באומרה, כי החיסיון עודנו חל, וכי אין מדובר בעבירה כלשהי אלא במהלך שגרתי של חשיפת הסיכונים על-פי התרחיש המחמיר ביותר מבחינת בית החולים. לדעת הדסה, מדובר בניסיון להציל את התביעה שדינה להידחות.

השופט צבי ויצמן קיבל את הטענה לפיה המסמך נהנה מחיסיון עו"ד-לקוח. לדבריו, לא ניתן לומר באופן פשוט וברור שהאמור בו מכוון לביצוע עבירות של הדחת עד, הסתרת ראיות וכדומה. "אין מדובר במסמך או באמירה ברורים שכל תכליתם לעבור עבירה פלילית, אלא בהערכת סיכון מפורטת אשר מעצם טיבה מפרטת אף את הפן הפחות-נוח לבעל הדין", אמר. ויצמן גם העיר, כי ייתכן שגונן שינה את עמדתו לאחר שראה את מלוא החומר הרפואי.

ויצמן הוסיף: "מעת שהוגשה בקשה מטעם בא-כוח התובעים המצטטת מתוך הכתבה העיתונאית אשר אף צורפה במלואה על תוכנה - אין על בית המשפט לעשות עצמו 'חרש גמור', ומעת שעלו דברים המעלים חשש, ולו קל שבקלים, שמא לא התבררו כל העובדות נשוא התביעה עד תומם, וזאת בשל פרטים או עובדות שלא היו ידועים למי מבעלי הדין בעת קיום הליך שמיעת הראיות, קם ועולה אותו עיקרון מנחה בו פתחנו את מסענו המשמש כעמוד האש ועמוד הענן ליושב בדין, והוא - חשיפת האמת". לכן, אפשר ויצמן לזמן מחדש את יגוטקין וגונן.

ערעור ההורים נדחה

התובעים ערערו לבית המשפט העליון על סירובו של ויצמן לאפשר את הגשת המסמך, והשופט יצחק עמית דחה על הסף את הערעור (4.9.17), באומרו שאפילו אין צורך לקבל את תשובת הדסה לגביו. עמית אומר, כי מדובר בהחלטת ביניים בה לא מתערבת ערכאת הערעור, וגם לגופם של דברים - ויצמן צדק. לצד זאת הוא מגלה: "לאחר שניתנה החלטתו של בית משפט קמא, נחקרו בשנית המיילדת ופרופ' גונן. בנוסף, המשיבה נענתה להצעת בית המשפט לפיה ייקבע, כי מקור הנזק שנגרם
לקטין הוא בתשניק שאירע במהלך הלידה, להבדיל מסיבוכי סוכרת במהלך ההריון".

עמית אומר, כי מדובר במסמך מובהק שחל עליו חיסיון עו"ד-לקוח שאין כל אפשרות להסירו. העובדה שהמסמך הגיע לצד שלישי - יואב יצחק - איננה מבטלת את החיסיון, שכן רק הלקוח יכול לוותר עליו. "המידע עצמו הוא שנהנה מחיסיון, ואין נפקא מינה לדרך הדיונית בה התבקש גילויו", מוסיף עמית. על מסמך זה חל גם החיסיון המוחלט המוענק לדעתו למסמכים שהוכנו לקראת משפט.

עוד דוחה עמית את טענות התובעים כלפי זינגר-רוזן: "המבקשים טענו כי באת-כוח המשיבה שותפה למעשים פליליים, ביניהם, הסתרת השינוי שנעשה ברשומות הרפואיות; המצאת תשובות כוזבות לשאלונים; שכנוע מומחה רפואי לשנות את חוות דעתו; והגשת חוות דעת כוזבות ביודעין.

"לא מצאתי שיש במסמך את אשר טוענים המבקשים, ולטעמי האמרות המצויות בו משקפות את הקשיים בהם נתקלת התביעה, כטבען של מסמכי הערכות סיכון. כך, לא עולה מהמסמך כי ניתנה הוראה להסתיר
שינויים ברשומות או כי ב"כ המשיבה שכנעו בדרכים לא כשרות את המומחה מטעמה לשנות את חוות דעתו. ייתכן כי במהלך ההכנות להליך המשפטי ולאחר שנחשפו כלל הראיות והעדויות ישנה מומחה את דעתו, ואין בכך כדי ללמד על שיבוש הליכי משפט המצדיק את הסרת החיסיון".

לבסוף מאמץ עמית את המסלול בו בחר ויצמן: "כאשר נתגלגל לידי צד מידע חסוי, בית המשפט יכול לאסור עליו את השימוש בו במשפט, כך שהמסמך אינו קביל, אך ממילא לא ניתן להורות לצד למחוק מזכרונו את שנתגלה לו. במקרה דנן, טענות המבקשים והדברים העולים מהכתבה שצורפה לבקשה לא נעלמו מעיני בית משפט קמא, שמצא להורות על זימונם של עדים להבהרת הסוגיות העובדתיות השנויות במחלוקת".