כאשר נמכרת דירתו של חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל, אין לבני משפחתו מעמד של דיירים מוגנים בה - קובע (5.9.17) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מאור.

לדעת מאור, מדובר במצב שונה מאשר זה שאליו התייחס בית המשפט העליון בשנת 2010 ("הלכת כובשי"). באותו מקרה נפסק, כי חייבת נגדה ננקטו הליכי הוצאה לפועל, תהיה דיירת מוגנת בדירתה לאחר מכירתה. אלא שמאור סבור, כי שם מדובר היה בהליכים שנכפו על החייבת, בעוד בפשיטת רגל - החייב גד חליוא הוא שנכנס אליהם מרצונו, ולכן עליו להתנהל בהתאם להם.

השאלה האם בני המשפחה יוכלו להמשיך להתגורר בדירה היא בעלת השלכה ניכרת על ערכה. במקרה שנדון בפני מאור, הוערך שווי הדירה - מיני פנטהאוז בן 200 מ"ר בצפון תל אביב - ב-4.5 מיליון שקל כאשר היא פנויה, וב-1.9 מיליון שקל בלבד אם בני המשפחה יוכלו להמשיך להתגורר בה. מאור קבע, כי הדירה תימכר כפנויה ועל המשפחה להשתמש בחלקה של אשת החייב כדי לרכוש דירה צנועה יותר.

מאור גם דוחה מכל וכל את טענת אשת החייב, סנדרה חליוא, לפיה אין מקום שהיא ושלושת ילדיהם יושפעו מקריסתו של הבעל-האב, משום שהחובות אינם שלהם. הוא קובע: "עצם העובדה באחד מבני המשפחה נמצא בהליך של פשיטת רגל, משפיעה גם משפיעה על התא המשפחתי בכללותו ועל התנהלות המשפחה כולה". המשפחה כולה נדרשת לחיות בצניעות המתחייבת, וכל גישה אחרת היא פשטנית.

מאור מביא בציניות כמה דוגמאות להוצאות שלא ניתן להסכים עימן כאשר אחד מבני המשפחה פושט את הרגל: שיעורי פיתוח קול לילד החולם להיות זמר, "גבינת השמנת המיוצרת במחלבה יוקרתית של עדרי תאו שניזונים בתזונה ייחודית מעבר לים", וחופשת סקי לעומת "חופשה אצל הדודה והדוד". לדבריו, "סדרי העדיפויות של חלוקת המשאבים המשפחתיים כולם באים לידי ביטוי במסגרת הליך חדלות הפרעון".