עבריין ניירות ערך הוא לעיתים קרובות אדם שמצבו הכלכלי תקין, שפועל מתוך תכנון, שמתעלם מהאיסור ומהקורבן, ולעיתים קרובות גם מחטיא אחרים וגורם נזק רחב, תוך שהעבירות קשות לחשיפה. זהו השילוב שהוביל לפסיקה לפיה הענישה כוללת מאסרים בפועל וקנסות משמעותיים. כך אומרת (יום א', 10.9.17) המנהלת היוצאת של מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, אורלי דורון.

יש אומרים שניתן לראות את העבריינות בניירות ערך כקלה יותר, משום שהיא מתבצעת במישור הכלכלי, אך גישה זו לא התקבלה בידי בתי המשפט - הדגישה דורון. היא דיברה בכנס של רשות ניירות ערך בנושא האכיפה בשוק ניירות הערך. "העובדה שהמניע היחיד הוא בצע כסף צריכה לייצר החמרה ולא הקלה", הוסיפה.

לדעת הרשות, הקנסות בעבירות אלו צריכים להיות גבוהים יותר מאלו המוטלים כיום, כדי ליצור התרעה. עוד היא סבורה, כי אין להעניק משקל יתר לתרומה לחברה, שכן הדבר מפלה לטובה בעלי הון שיכולים להעניק תרומות כאלו - אמרה דורון. בכך רמזה בעיקר לעונשו של נוחי דנקנר, שנדון לשנתיים מאסר על הרצת מניות אי.די.בי - כאשר השופט חאלד כבוב ציין במיוחד את תרומותיו הניכרות לנזקקים.

סגניתה של דורון, יהודית תירוש, הסבירה שתאגידים עומדים לדין כדי לתת להם תמריצים להימנע מביצוע עבירות, שכן בלא זאת - הם ייהנו מפירות העבירות מבלי לשלם עליהן. "הדין הפלילי בא לשרת מטרה חברתית שונה מהרגיל: לרתום את התאגיד כדי להוקיע מתוכו מלכתחילה את הפעילות העבריינית, באמצעי פיקוח ושליטה. היינו רוצים לראות את התאגיד כשותף המייצר תוכניות אכיפה וכמי שמדווח לרשויות כאשר הוא מגלה עבירות".

עו"ד פיני רובין, המייצג כמה מן החברות הגדולות בישראל, ציין כי לעיתים התאגיד משתנה לחלוטין מאז ביצוע העבירה ועד להעמדתו לדין - מבחינת בעליו, מנהליו ואפילו תחום פעילותו. עוד קרא לרשות לשקול בזהירות רבה את המקרים בהם הענישה נופלת על הציבור, המחזיק בחלק ניכר ממניות אותו תאגיד, ובמיוחד לנוכח העובדה שלאחר הענישה הפלילית- מגיעה התביעה הנגזרת.

עוד אמר רובין, כי יש לו קושי מיוחד עם החזקה לפיה האורגנים הם האחראים לעבירות שביצע התאגיד. "זוהי חזקת אחריות במקום חזקת חפות והנטל הוא על המנהלים", טען. הוא הסביר, כי יש מקום להעניש את האורגנים האחראים במישרין לעבירות של התאגיד, אך לא להטיל חזקה הסותרת את זכות היסוד לחזקת החפות.

תירוש השיבה, שעומדים לדין רק דירקטורים שלגביהם ניתן להוכיח שפעלו בצורה רשלנית. "בעלי המניות ונושאי המשרה צריכים לדעת שהם לא יקבלו פטור מחשיפה פלילית גם אם ימכרו את החברה. החשיפה הזאת תבוא לידי ביטוי במחיר שייקבע אם ירצו למכור, והם יידעו שזה יעלה להם". רובין ענה: "החוק אינו מחייב תאגיד ונושאי משרה למנוע עבירה, ועל התאגיד לא מוטלת חובת פיקוח על מעשי האורגנים".

עו"ד אמיר טבנקין מפרקליטות מיסוי וכלכלה עמד על שורה של כשלים בהסכם בתביעות נגד חברות ציבוריות: נסיונות להגדיל בצורה מלאכותית את סכומי הפשרה, פיצוי שלא מועבר למשקיעים, סעדי סרק ושכר טירחה מוגזם לעורכי הדין. לדבריו, בשל כך הרשות מקפידה לבדוק כל הישג פשרה ולהגיב בבית המשפט במידת הצורך. הרשות בוחנת מי משלם ומי מקבל את הכסף, ומהו חלקם של המשקיעים מול התובע ועורכי דינו.

טבנקין סבור, כי יש לחשוב מחדש על הקריטריונים לשכר הטירחה (שנקבעו בביהמ"ש העליון), כאשר הכלל הוא אחוז מסוים מהסכום שנפסק. "אין הצדקה לשלם מיליונים כאשר ההליך קצר מאוד. אין הבדל עקרוני בין שכר בכירים מופרז לבין שכר טירחה מופרז. שניהם באים על חשבון המשקיעים", הוא טוען.