מבקר המדינה,
יוסף שפירא התייחס (יום ב', 2.10.17) לדוח שפרסם (א') בעניין הטיפול בקשישים, ואמר כי לשם מימוש זכות היסוד של הקשישים אין די בהקצאת משאבים, אלא יש לפקח על איכות הטיפול ולוודא שהרשויות הרלוונטיות נושאות באחריות משום שהן המוסד לביטוח לאומי והן משרד הרווחה מתנערים מהאחריות המוטלת לפתחם, וכפועל יוצא מכך הקשישים ובני משפחותיהם נותרים חסרי אונים.
לדבריו, אין מדובר רק בליקוי מנהלי אלא בליקויים בעלי השלכות חמורות כלפי הקשישים שמגיעים לעתים עד הזנחה, שחמורה במיוחד כאשר מדובר בקשיש חסר ישע שאינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, בריאותו ושלומו. "אין מדובר רק בליקוי פסיבי", אמר שפירא. "אחד מכל חמישה קשישים נפגע בפועל מטיפול לא מקצועי שאיננו תואם את מצבו הפיזי והמנטלי. זה נתון מזעזע שלא ניתן להשלים עם קיומו. בנוסף, ישנה תופעה חמורה ורחבה של גניבת שעות, זה קורה מכיוון שהקשישים ובני משפחותיהם הם בגדר לקוח שבוי ומוחלש. הממצאים מדברים על הקושי הרב של בני המשפחה שנושאים בנטל הכבד לרבות הנטל הביורוקרטי. למרבית המשפחות את היכולת הפיננסית והרגשית ולא תמיד הילדים גרים באותה עיר. לא יהיה די בתיקון הליקויים אלא יש צורך להוביל שינוי בתודעה המוסרית של ממשלת ישראל ושל כל הגופים שעוסקים בכך".
עוד ציין המבקר כי בניגוד לדוחות הרגילים בהם חוזר למבוקרים האגף המיוחד במשרד שעוסק בפיקוח על תיקון ליקויים לאחר שנה, בדוח הזה יתבצע פיקוח על תיקון הליקויים בכל שלושה חודשים.
ליאורה שמעוני, ראש אגף במשרד המבקר אמרה: "שני הגופים המרכזיים המבוקרים בדוח הם משרד הרווחה והביטוח לאומי. לא בכדי הופקדו שני הגופים האלה בידי אותו שר (השר
חיים כץ), זו משילות כדי ששר יוכל לעצב מדיניות ולבצע בקרה אחרי אותה מדיניות. אי-אפשר לגלגל כאן אחריות משר לשר כי הכל נמצא כאן תחת אותו שר. זה שמשרד הרווחה והביטוח לאומי מגלגלים את האחריות מאחד לשני, זה אומר דרשני. העתיד לא מבטיח טובות וזה בלשון המעטה. זה הזמן שהמערכת כולה תעשה חשבון נפש".
בועז עטרה, בן להורים סיעודיים סיפר בדמעות: "המצב שלנו כבני משפחה, חמור פי עשרה ממה שכתוב בדוח. אתם עדיין לא נמצאים בביורוקרטיה של בן שאבא שלו הגיע לבית חולים עם אירוע מוחי ומאז לא מתפקד. אתם לא מבינים לאן המדינה לוקחת אותנו. העולם שלנו הפוך לגמרי.
"ההורים שלנו בנו את המדינה הזו, לא יכול להיות שעובד שהגיע מהפיליפינים יקבע אם מגיע להם גמלת סיעוד. לא יכול להיות שאני אהיה שבוי של חברת השמה. לא יכול להיות שחברת הסיעוד תקבל 55 שקל ואימא שלי תקבל מתוכם 40. לא יכול להיות שאני בהתנדבות יושב שעות על גבי שעות בטלפון ואענה לאזרחים איך להשיג מטפלת ואיך לבנות תלוש שכר. לא יכול להיות שבתלוש יהיה סעיף נסיעות כשהמטפלת גרה אצל ההורים שלי בבית. לאן היא נוסעת?
"אתם פשוט קשרתם אותי ולא נותנים לי שום אפשרות אחרת. ישנם קשישים שמוכרים את ההיתרים שלהם לעובדי ניקיון ומעסיקים עובדים בלתי חוקיים כדי להתקיים. אתם לא איתי בכלל, כמה שהדוח הזה חמור אתם פשוט לא מבינים איזה כשל יש כאן".
ח"כ
מאיר כהן(יש עתיד): "דווקא בעיניים של שר הרווחה לשעבר אני חושב שהמבקרים עשו עבודה מצוינת, אני קורא לשר הרווחה לקחת את הדוח כמו שהוא ולהפוך אותו לתוכנית עבודה. הלקונה הגדולה היא במתח התמידי בין ביטוח לאומי למשרד הרווחה. 6 מיליארד שקל זה הון תועפות. אי-אפשר להגיד שהמדינה לא עושה כלום, אבל לצערי הפיקוח הוא רפה לגמרי ואפשר לשנות את היחס. בנוסף צריך לקחת אחריות על ההכשרה, המדינה לא יכלה לפטור את עצמה רק בהעברת הכסף".
ח"כ
איציק שמולי (
המחנה הציוני): "כל עמוד בדוח הזה זה כמו אגרוף בבטן. הדוח הזה מתאר מסכת של התעללות וייסורים שעוברים הקשישים הסיעודיים כל יום. המערכת מתישה אותם, המחדלים שלה הורגים אותם, והממשלות לא נוקפות אצבע. מול גנבת השעות חייבת להיפתח חקירה פלילית, את מבחני התלות המשפילים והמיותרים חייבים היו לבטל מזמן והכי חשוב להעביר כבר במושב הקרוב את הצעת החוק שלי לביטוח סיעוד ממלכתי שיקל את הנטל הכלכלי שפשוט מפרק משפחות".
ח"כ
אברהם נגוסה (ליכוד): "צריך לבדוק ממה נובעת העובדה שהקשישים לא ניצלו את השעות שעומדות לרשותם. מי צריך להיות האחראי על הכשרת הקשישים? אם חברות הסיעוד לוקחות סתם אנשים מהרחוב ונותנות להם לטפל בקשישים - זה דבר פלילי".
ח"כ מירב בן-ארי (כולנו): "הדוח שהוצג בפנינו קשה ומורכב, 1 מכל 5 קשישים נפגעים מהטיפול של הביטוח הלאומי, שמענו על 'גניבת שעות' של עובדים, על הקושי הגדול של המשפחות להתמודד עם הטיפול בקשישים ובעיקר על קהל שבוי ומוחלש. האנשים האלו הם אלו שהקימו את המדינה שלנו כשהיו בשיא כוחם ולנו כחברה יש חוב מוסרי כלפיהם שאף קשיש לא ישאר חסר אונים וללא טיפול ותמיכה".
ח"כ
יעל גרמן (יש עתיד): "יש כאן כתב אשמה חמור כלפי שר הרווחה. ביוני 2015 הייתה החלטת ממשלה על הקמת ועדה ושצריך לטפל בנושא ולהגיש דוח במרס 2016, אבל לא נעשה כלום. יש כאן מחדל של שר הרווחה שלא יכול לנקות את מצפונו. צריך לצאת מכאן בדרישה לחוקק חוק בריאות ממלכתי סיעודי שבמסגרתו כל אדם יקבל את המינימום ושהוא לא יהיה על כתפי המשפחה".
אורנה זמיר, מנהלת אגף סיעוד בביטוח לאומי: "אנחנו עובדים על מכרז חדש כדי לתת מענה להרבה מהכשלים שהוצגו בדוח. בחוק ההסדרים האחרונות, נקבע שזה יהיה תחת החשב הכללי אז זה קצת עיכב את זה אבל השר דוחף לקידום המכרז. זה יקבע התנהלות נכונה יותר מול החברות. הוא יסדיר גם את ההכשרה של המטפלות.
"עשינו הרבה צעדים בשנים האחרונות כדי לשפר את המצב. יש בעיות שלא יפתרו דרך המכרז כמו מטפלות שמשחקות עם השעות. סיימנו פיילוט של חובת רישום נוכחות בצורה אחרת ולא לאלץ את הקשיש לחתום על טופס, אלא העובדת תצטרך לעשות את זה דרך מוקד טלפוני. אנחנו מקווים שזה יצמצם את הנושא הזה. חייבים לבנות מערך חדש של בקרה על-מנת לוודא שהטיפול ניתן לקשיש כפי שאנחנו מצפים. יש לנו מערך מתנדבים שעושים ביקורי בית כפתרון ביניים, אבל צריך מערך בקרה על-ידי אנשי מקצוע".
נציג החשב הכללי העיר: "נושא המכרז הוא מורכב, ויש מחלוקות על חלק מהדברים. זה ייקח עוד כמה חודשים עד שייצא המכרז".
ח"כ מאיר כהן: "לא צריך שום מכרז, צריך רק לוודא שמיישמים את הסעיפים של המכרז הקיים. הדוח הזה לא סיפור של כסף אלא סיפור של אחריות".
גלית מבורך, מנהלת השירות לאזרחים ותיקים במשרד הרווחה: "בני משפחה מטפלים זה אחד הנושאים הקריטיים. משרד הרווחה לקח על עצמו אחריות לראות את בני המשפחה כאוכלוסיית יעד. יש לנו תוכנית לפתוח בכל רשות יחידה שתיתן מענה לבני המשפחות ותעניק להם את כל העזרה. אנחנו מקווים לצאת כפיילוט בארבע רשויות כי זה מה שהתקציב מאפשר לנו כרגע. אנחנו נשמח שתצא מכאן קריאה לאוצר לתקצב אותה. אנחנו מאמינים שצריך לתת לאוכלוסייה הזו מענה. אני מסכימה שמרכזי היום לא צריכים להיות רק בחלק מהיום ויש פיילוט למשמרת שנייה. אני חושבת שצריך לסבסד את מרכזי היום ללא קשר לגמלה של הקשיש. הבקשה של השר להקים ועדה לא נועדה למרוח, אלא לקחת את הלקונות שהועלו הדוח ולתת להם מענה בלוחות זמנים מוגדרים".
יושב-ראש הוועדה ח"כ
קארין אלהרר סיכמה את הדיון: "זו לא רק החובה שלי כיו"ר הוועדה אלא החובה שלנו כאזרחים לדאוג שהמצב הזה ישתנה, אין מצב שאנחנו נאפשר שבשנת 2035 המצב יהיה גרוע פי שניים. אנחנו צריכים תוכנית סדורה. המצב החוקי היום נכון לפני 30 שנה, מכיוון שיש תמורות כל הזמן אנחנו צריכים לדעת לצפות פני עתיד. אי-אפשר להתעורר אחרי 30 שנה. צריך תיקון ליקויים שימנע את הצורך מהקמת ועדות על גבי ועדות".
