הרכב מורחב של תשעה משופטי בית המשפט העליון מצמצם (2.11.17) את גבולותיה של עבירת העלבת עובד ציבור, מעבר לצמצום שכבר נקבע בשנת 2011 ב"הלכת אונגרפלד".
פסק הדין ניתן בעניינו של אליצור סגל, אשר בשנת 2004 תקף בחריפות באתר "
מנהיגות יהודית" את הרב הצבאי הראשי דאז, הרב תת-אלוף ישראל וייס. סגל השווה את הרב וייס לרב "מטעם המלכות" ותקף אותו בחריפות בשל תפקודו לנוכח התנהלות הצבא בהיבטים שונים כגון שירות נשים לצד גברים, חילול שבת ואי-שמירת כשרות בבסיסיו.
בשנת 2006 הוגש נגד סגל כתב אישום בו יוחסה לו עבירת ההעלבה. בית משפט השלום בירושלים הרשיע אותו וגזר עליו שישה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי קיצר את המאסר על תנאי לחודש אחד, וכעת זיכה בית המשפט העליון את סגל בפסק דין שכתבה הנשיאה בדימוס,
מרים נאור, בהסכמת השופטים הנשיאה הנוכחית
אסתר חיות והשופטים
סלים ג'ובראן,
יורם דנציגר,
ניל הנדל,
עוזי פוגלמן,
יצחק עמית ו
ענת ברון.
בית המשפט אומר, כי עבירת ההעלבה נועדה להגן על עובד הציבור כאורגן של השירות הציבורי, כאמצעי לשמירה על תפקודו התקין של השירות, ולא על אינטרס פרטי של העובד. כל שופטי ההרכב עמדו על פגיעתה הקשה של העבירה ב
חופש הביטוי והדגישו את חשיבותה של חרות זו.
על-רקע זה, נדונה השאלה מהי נקודת האיזון הראויה בין הערך המוגן בעבירת ההעלבה לבין הפגיעה בחופש הביטוי. כל השופטים הסכימו, כי פגיעתה הקשה של העבירה בחופש הביטוי מחייבת להציב לה סייגים ולצמצם את תחולתה אף מעבר למה שנקבע בהלכת אונגרפלד, שם נקבעו שני מבחנים לתחולת העבירה: קיומו של "ביטוי שלילי הפוגע בליבת כבודו של האדם וכרוך בפגיעה מהותית וקשה בגרעין המוסרי-ערכי שממנו שואב עובד הציבור את מקור כוחו וסמכותו"; וקיומה של ודאות קרובה לכך שהעלבון יביא לפגיעה קשה בעובד הציבור במילוי תפקידו ובהתאם - גם בשירות הציבורי.
נאור אומרת, כי אין מקום לבטל את הלכת אונגרפלד, שנקבעה גם היא בהרכב מורחב, ולא ניתן להפוך את העבירה לאות מתה, בהיותה עבירה מוגנת לנוכח הכלל בדבר שמירת הדינים ובשל החשש מפני פגיעת יתר בערך המוגן שביסודה. עם זאת, יש מקום להמשיך ולפתח את ההלכה על-ידי צמצום נוסף של ההעמדה לדין בגין עבירה זו.
נאור קבעה, בהסכמת כל שופטי ההרכב, קבעה כי במסגרת המבחן התוכני בעבירה, יש לתת משקל לעוצמת הפגיעה הנגרמת בחופש הביטוי. בפרט היא עמדה על חשיבותו של הביטוי הפוליטי, העומד בראש הפירמידה של הביטויים. "ככל שהביטוי עוסק בעניין ציבורי רב יותר, למשל סוגיה פוליטית או חברתית מובהקת וככל שעניינו דמות ציבורית כך תגדל הנטייה לסווגו כביטוי פוליטי", היא אומרת.
לדעתה של נאור, אליה הצטרפו מרבית השופטים, ביטויים פוליטיים יהיו מוגנים כמעט תמיד מפני תחולתה של עבירת ההעלבה, בשל חשיבותם היתרה ולאור הצורך החיוני להגן על חרות זו, שבלעדיה לא תיתכן דמוקרטיה. פוגלמן סבר, בדעת מיעוט, כי יש לקבוע שביטויים פוליטיים יהיו מוגנים תמיד מפני העבירה.
לדברי נאור, "ככל שהפגיעה בחופש הביטוי קשה יותר (ובמילים אחרות, ככל שהביטוי מממש יותר את תכליותיו של חופש הביטוי) כך נדרשת פגיעה קשה יותר בכבודו של עובד הציבור כתנאי להתקיימות העבירה. בדרך זו ניתן להגיע לאיזון המיטבי בין שתי הזכויות ולהבטיח כי עבירת ההעלבה אכן תחול רק במקרים המתאימים".
עוד עמדה נאור על שיקולים שונים בהם יש להתחשב במסגרת יישום המבחן ההסתברותי לעבירת ההעלבה, ובכלל זה מעמדם של עובד הציבור ושל הגורם העולב, פומביות הביטוי וקהל היעד שלו וכן חשיפת העובד לעלבון. בשאלה האם מודעות עובד הציבור המסוים לדברים שכוונו נגדו הינה תנאי לתחולת העבירה, נחלקו דעות השופטים.
מעבר לכך נקבע בפסק הדין, כי פגיעתה הקשה של עבירת ההעלבה בחופש הביטוי, מחייבת ריסון וזהירות רבה לא רק במסגרת פרשנות העבירה עצמה, אלא גם במסגרת המנגנונים החיצוניים לה ובמיוחד בגדרי מדיניות ההעמדה לדין. בהתאם לכך קבעה נאור, בהסכמת מרבית שופטי ההרכב, כי יש לדרוש אישור מוקדם מבכירי הפרקליטות לפתיחה בחקירה, סגירת תיק והעמדה לדין בכל מקרה של העלבת עובדי ציבור. זאת, אף כאשר מדובר בעובד ציבור זוטר ולא רק במקרה של העלבת עובד ציבור בכיר או נבחר ציבור, כפי שנהוג כיום. הנדל סבר בדעת מיעוט, כי יש לדרוש אישור כזה רק לגבי העלבה של עובד ציבור בדרג בכיר או בינוני, אך לא בדרג זוטר.
אשר למקרה הספציפי, כל השופטים הסתייגו מהביטויים הקשים שנכללו במאמר של סגל. אולם, לדבריהם מדובר בביטוי פוליטי מובהק שאינו מקיים את המבחן התוכני לעבירת ההעלבה. על כן הוחלט פה אחד לזכות את סגל מעבירת ההעלבה.
