בדיון מקדים שמתקיים היום (ד', 8.11.17) בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתביעה שהגישה עובדת מעון ראש הממשלה שירה רבן נגד אשת ראש הממשלה שרה נתניהו, אמר נשיא בית הדין, השופט אייל אברהמי, כי "יש ממש בטענות (של נתניהו, ח'מ') בדבר ליקויים בכתב התביעה". הוא הוסיף כי "יש בכתב התביעה דברים שלא ארשה אותם. יש בו קשיים גדולים".

פרקליטה של רבן, עו"ד אורן גרוס, טען כי כתב התביעה נוסח כפי שהתובעת מסרה.

השופט ענה: "אני לא מקבל את הטענה. התפקיד שלך לשים את הדברים בתבניות המשפטיות המתאימות".

גרוס השיב: "השפה חיונית להסביר את הלך-הרוח".

השופט אברהמי העיר: "הלך-הרוח אינו מעניין אותי".

נזכיר כי בתביעה בסך כרבע מיליון שקל טוענת רבן, שעבדה כחודש במעון ראש הממשלה, כי היחס של גברת נתניהו אליה היה כאל שפחה. כתב התביעה טוען להעסקה פוגענית ומתאר שורה של התעמרויות לכאורה של נתניהו ברבן בתקופת עבודתה במעון.

התביעה הוגשה נגד ששה גורמים שהיו מעורבים בהעסקת התובעת: שרה נתניהו; חברת מוריה שירותי ניקיון אחזקה ושמירה; מדינת ישראל; יועצת ראש הממשלה לענייני חרדים, רבקה פאלוך; ויואב הורוביץ, ראש סגל משרד ראש הממשלה; ונגד אפי אזולאי, אב הבית במעון ראש הממשלה.

באמצעות עורכי הדין נעמי לנדאו ואורן גרוס, טוענת התובעת כי היא "הועסקה כשפחתה האישית של הגברת נתניהו בקומה השנייה (בלבד) במעון בין התאריכים 27 באוגוסט 2017 ליום 1 באוקטובר 2017, עת נסה על נפשה ולא שבה למעון ראש הממשלה".

לפי התביעה, סביבת העבודה הפוגענית והבלתי נתפסת של התובעת כללה בין היתר: צעקות רמות, השפלות ("את גוש של כלום"; "את לא שייכת למשפחת נתניהו"; "לו הייתי יודעת שאת כזאת נמוכה, לא הייתי מקבלת אותך לעבודה" ועוד), הטחות אשמה לא מבוססות ואף איומים מילוליים ופיזיים.

עוד נטען כי חרפות ועלבונות היו עניין שבשגרה בקומה השנייה במעון ראש הממשלה, וכי הדבר הטיל מורא ופחד על שתי השפחות. לדברי התובעת, לא פעם הפכו תקריות פעוטות להתפרצויות זעם קשות שיכלו אף להסתיים באופן קשה, כפי שאירע ביום מנוסתה של התובעת.

התובעת טוענת כי שרה נתניהו הייתה נתקפת חדשים לבקרים בהתקפות זעם של ממש, מושכת בשערות ראשה, תוך שהיא צועקת וממלמלת כשדמעות זולגות מעיניה, נושכת את שפתיה, מלהיטה עצמה בחימה ובכעס, מוחאת כפיים כשידיה רועדות ופניה מאדימות.

אם לא די בכך, לפי הנטען, רעיית ראש הממשלה הנהיגה ביד רמה "נוהל קנסות". לפי התביעה, "כבר בראיון העבודה האישי בין התובעת לגברת נתניהו, הסבירה לה האחרונה כי היא נוהגת לקנוס את שפחותיה בשל נזקים, שלדעתה (הבלעדית והקובעת) נגרמו על-ידי השפחות".

לפי התביעה, "שפחה נוספת שעבדה לצדה של התובעת, נאלצה לשלם מכיסה הפרטי סכומים משמעותיים על לא עוול בכפה. באחד המקרים, אותה עובדת נדרשה לשלם 'קנס' בסך של 1,000 דולר, מאחר שלטענת הגברת נתניהו היא גרמה נזק לזוג נעלים בשווי דומה. ימים ספורים טרם מנוסת התובעת ממעון ראש הממשלה, הטיחה בה הגברת נתניהו כי בימים הקרובים הנוהל יחול גם עליה, והיא תידרש לשלם בגין 'נזקים' שעשתה".

עוד טוענת התובעת כי בתקופת העסקתה במעון, "הופרו זכויותיה מכוח חוקי העבודה, וכבודה כאדם וכעובדת נרמס עד דק - והכול בידיעת הנתבעים. נתניהו אסרה על התובעת לעשות את צרכיה הטבעיים, כמו גם לאכול, לשתות, לנוח; היא נדרשה להחליף את בגדיה עשרות פעמים במהלך יום עבודה ולרחוץ את ידיה כמאה פעמים ביום במים חמים ולנגב אותן במגבת נפרדת 'המסומנת' ומוכרת כמגבת המיועדת לשפחות בלבד, כשלצידה מגבת המשמשת את משפחת נתניהו בלבד".

יתרה מכך, לפי הנטען, "לנתניהו חבר בנה הבכור, יאיר נתניהו, שהיה עורך לשפחות מסדרי ניקיון, עת היה מעביר את אחת מאצבעותיו במקום גבוה לאחר שטיפס אליו, מקום שאינו בהישג יד האדם הסביר. המסדר היה מלווה ביחס משפיל, תוך שהוא מתסיס את אמו להעניש את השפחות ובלשונו: 'אמא, בואי תראי, הם לא ניקו פה'".

לפי הנטען, לאחר פסקי הדין בעניינם של העובדים לשעבר, מני נפתלי וגיא אליהו, שזכו בתביעתם על העסקה פוגענית מצד רעיית ראש הממשלה, "הגברת נתניהו לא שינתה דרכה ולא הפנימה את העובדה כי אינה יכולה עוד לנהוג בעובדים בצורה בזויה ומשפילה".

לטענת התובעת, "בכדי למנוע הדלפות מהנעשה במעון, במיוחד בכל הקשור לקומה השנייה בו, בחרה נתניהו למצוא לה שפחות אישיות מהמגזר החרדי, נשים מופנמות וחרוצות שנתפסות בעיניה כאוכלוסייה חלשה ומושתקת, שלא יעזו לפצות פה ולספר על ההתעללות הקשה שעברו ועוברות עת שימשו כשפחותיה".