המשקל למסורת ישראל - כמו לרווחת העובד

שר העבודה והרווחה חיים כץ הפיץ (יום ה', 16.11.17) תזכיר לתיקון חוק שעות עבודה ומנוחה, שיקבע כי בין השיקולים למתן היתר להעסקת עובדים בשעות המנוחה השבועית תתווסף גם מסורת ישראל. שיקול זה יתוסף כשיקול שווה בין שווים יחד עם שיקולי רווחת העובד, קיום חלופה שאינה מתחייבת בהעסקה בימי המנוחה השבועית ומידת הפגיעה במרחב הציבורי במקום בו מתבקש ההיתר.

בהתאם להסכמות שהתגבשו בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין השר כץ וראשי הקואליציה, מופץ התזכיר, שמטרתו להבנות את שיקול הדעת שעל שר העבודה להפעיל בעת מתן היתר להעסקת עובדים ביום המנוחה השבועית.

על-פי סעיף 12(א) לחוק, שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים רשאי להתיר העסקת עובדים בשעות המנוחה השבועית אם הוא משוכנע שהפסקת העבודה למנוחה השבועית לכולה או לחלק ממנה, עלולה לפגוע בהגנת המדינה או בביטחון הגוף או הרכוש, או לפגוע פגיעה רבה בכלכלה, בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים שהם, לדעתו, חיוניים לציבור או לחלק ממנו.

לאיסור העסקת עובדים במנוחה השבועית שתי תכליות שהתבטאו בפסיקות שונות: האחת, תכלית סוציאלית והיא לשמור על רווחת העובדים, והשנייה, תכלית דתית-לאומית - קביעת יום השבת כיום המנוחה בהתאם לצביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

בהתאם לכך מוצע לעגן בחקיקה את אמות המידה לפיהן ישקול השר מתן היתר לעבודה בשבת, מקום שקיימת עילה לעשות כן, ולחייבו להתחשב בשיקולים הבאים בעת קבלת החלטתו: רווחת העובד, מסורת ישראל, קיומה של חלופה שלא תחייב העסקת עובדים במנוחה השבועית ומידת הפגיעה במרחב הציבורי אם יינתן ההיתר.

מהצעת חוק זו הושמטו המילים "ככל הניתן" לתיאור מידת החשיבות שיש לתת להתחשבות. זאת בניגוד להצעת חוק פרטית אחרת שיזם ח"כ משה גפני והוגשה השבוע יחד עם ח"כים נוספים, שבה נדרש השר להתחשבות ככל הניתן במסורת ישראל. ייתכן שיוחלט להצמיד את הצעת החוק הפרטית לזו הממשלתית.

השר חיים כץ אמר: ״ מאז קיבלתי לידי את הסמכויות על מתן היתרי עבודה ביום המנוחה השבועי, תמיד שמרתי על איזון מתבקש בין הצרכים החיוניים לבין רגשות הציבור והכל תוך התחשבות ברווחת העובד. התיקון מאפשר בחקיקה להוסיף שיקולים של רווחה לעובד, מסורת ישראל ומידת הפגיעה במרחב הציבורי״. יצוין כי יחסי חלק מן הח"כים החרדים עם כץ עלו על שרטון לנוכח התמשכות עבודות הרכבת בשבת.