ויסלי סלזנב מעל במאות אלפי שקלים מכספי חברת המיצים פרינטו משקאות, בה שימש כמנכ"ל ושמחצית ממניותיה היו בבעלותו - קובע שופט בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, אילן סופר (כיום בבית הדין הארצי).

סלזנב יזם את הקמת החברה בשנת 2009 והציע שותפות בה לרונן אברג'ל ולבוריס פקר - איש עסקים שהורשע בעבירות כלכליות וירד מן הארץ ב-2005, ואשר החברות שבבעלותו בוטחו באמצעות סלזנב. תחילה החזיקה נטליה פקר, רעייתו של בוריס, במחצית ממניות פרינטו, ובשנת 2014 מכרה אותן לאברג'ל וסלזנב.

סלזנב פוטר בהוראתו של אברג'ל ביולי 2015, לאחר שזומן לחקירה במשרדי מע"מ בחשד לשימוש בחשבוניות כפולות - מה שהוביל בסופו של דבר להטלת קנס של 40,000 שקל על החברה. בעקבות פיטוריו תבע סלזנב 3 מיליון שקל, בטענה להפרשי שכר, פיצויי פיטורים ורכיבי שכר נוספים. החברה מצידה טענה, כי הוא מעל במאות אלפי שקלים ולכן אינו זכאי לפיצויים, וכי היא זכאית לקזז מכל חוב שלה את הנזקים שגרם לה.

סופר קבע, כי סלזנב מעל בכספי החברה בשתי צורות. הראשונה - שגם הביאה להליך מצד שלטונות מע"מ - הייתה פיצול שתי חשבוניות שהוציאה פרינטו לסודה סטרים, לקוח מרכזי שלה, בסכום כולל של 2.8 מיליון שקל. בעקבות הפיצול שילמה סודה סטרים 80,000 שקל בצ'קים ללא מוטב, שככל הנראה הגיעו לכיסו של סלזנב, ואת היתרה שילמה בצ'קים לפקודת החברה.

דרך המעילה השנייה הייתה הנפקת תלושי שכר פיקטיביים לשתי נשים שכלל לא עבדו בחברה, בסכום כולל של 505,000 שקל - אותם לטענת פרינטו נטל סלזנב לכיסו. הלה טען שהתלושים נועדו לשלם למסתננים שהעסיקה החברה שלא כחוק. אולם סופר קובע שגם אם כך היה - הרי שמדובר במעשה פסול ושבכל מקרה חלק מן הכסף הגיע לכיסו של סלזנב:

"התובע ביצע מעילה חמורה בכספי הנתבעת. התובע הנפיק חשבוניות פיקטיביות ועקב כך הנתבעת חויבה בקנס כספי לרשויות מע"מ. התובע פיצל תשלומים ששילמה סודה סטרים לנתבעת ונמנע מלהעביר לנתבעת את מלוא התמורה בגין השירות שסיפקה לסודה סטרים.

"התובע דיווח על שתי עובדות באופן פיקטיבי וכתוצאה מכך הנתבעת שילמה להן כספים על חשבון שכר עבודה, ללא שהיו זכאיות לכך. פעולה זו של התובע, גם אם נעשתה לצורך תשלום לעובדים זרים בלתי חוקיים, מלמדת על שיקול הדעת הלקוי של התובע אשר שימש מנכ"ל החברה ובעצם הדיווח על עובדות שלא עבדו בפועל, יצר מצג שווא מול רשויות המס. למותר לציין, כי בצד העובדה שהתובע שלשל לכיסו גם רווח ממכירת תלושי השכר הרי שלמעשים אלו יש צדדים פליליים, אשר היו יכולים להזיק לחברה".

בנסיבות אלו, פסק סופר, רשאית הייתה פרינטו לשלול לחלוטין מסלזנב את פיצויי הפיטורים. הוא דחה גם את תביעתו של סלזנב לתשלום שכר תמורת השנים 2012-2009, בקבלו את גרסת החברה לפיה שכרו - 30,000 שקל בחודש - שולם בידי פקר. החברה אומנם חויבה לשלם לסלזנב הפרשים שונים בסך 66,000 שקל, אך היא לא תשלם דבר שכן נקבע, שהוא חייב לה 455,000 שקל.

לסיום אומר סופר כי עדותו של סלזנב הייתה מתחמקת, בלתי עקבית וחסרת אמינות, וכי תביעתו הייתה חסרת יסוד: "התובע ששימש כמנהל הנתבעת שלח ידו בקופת החברה והעביר לכיסו מאות אלפי שקלים מהחברה, שלא כדין". בשל כך, חויב סלזנב בתשלום הוצאות בסך 300,000 שקל - סכום חריג ביותר בבתי הדין לעבודה.
נציגי הציבור משה זיכרמן ושמעון בארי הסכימו עם סופר. את סלזנב ייצג עו"ד אלי נחום, ואת פרינטו - עו"ד יצחק גולדברג.