בביתו שביהוד הלך לעולמו (יום ג', 28.11.17) קשב
קול ישראל לשעבר, מיכרל (מיקי) גורדוס, לאחר מחלה קשה. בן 73 היה במותו.
מיקי גורדוס נולד בתל אביב בשנת 1944, בן לנתן גורדוס, שהיה נציג סוכנות הידיעות הצרפתית בישראל. את עבודתו בקול ישראל החל ב-1968. בעזרת מקלטי רדיו שהתקין בביתו ושליטה בשש שפות (עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, רוסית ופולנית), האזין לתחנות רדיו מרחבי העולם והעביר לקול ישראל ידיעות מיידיות על אירועים המתרחשים בארצות חוץ. במרוצת השנים החל להאזין בעזרת אמצעים משוכללים גם לתחנות טלוויזיה זרות ואף מרוחקות ושידורי לווינים, וכן לקשר רדיו של מטוסים בנתיבי התעופה בעולם.
במרוצת הזמן הוענק לו הכינוי "קשבנו" ושמו נודע ברשתות התקשורת הבינלאומיות.
ב-1968 היה הראשון שדיווח על מבצע תשורה, הוא פשיטת צה"ל על נמל התעופה הבינלאומי של ביירות, והקליט את פקח הטיסה זועק "יש אש גדולה בנמל התעופה של ביירות, יש אש גדולה בנמל".
בשנת 1970 חשף כי הרוסים פתחו ברכבת אווירית למצרים, שכללה טילי נ"מ מתקדמים וכוחות צבא.
בספטמבר 1970 קלט שידורים מניסיון חטיפת מטוס אל על מאמסטרדם לניו-יורק במסגרת חטיפת המטוסים לשדה דוסון שבוצע על-ידי ליילה ח'אלד וחבריה.
במהלך מלחמת יום הכיפורים עקב גורדוס אחרי שידורי הטלוויזיה המצרית, והעביר מידע ששודר שם על טייסים ישראלים שצנחו בשטח מצרים. צוות של צה"ל נשלח לביתו של גורדוס וצילם צילומי סטילס של השידור (הדבר היה בטרם נכנס לשימוש מכשיר הוידאו). צילומים אלה הם שהביאו בסופו של דבר לכך שטייסים שנחשבו לנעדרים או הרוגים זוהו כשבויים חיים. על כך קיבל גורדוס את תודתם של גורמים רשמיים בחיל-האוויר.
ביולי 1974 הודח נשיא קפריסין, הארכיהגמון מקאריוס השלישי, על-ידי כת צבאית שהודיעה על מותו, אך במכשירי ההאזנה של גורדוס נקלט שידור חלש מהעיר פאפוס. בשידור נשמע קולו של מקאריוס עצמו המבקש עזרה. מיכאל גורדוס שידר את הידיעה ובעקבות זאת יצא כוח חילוץ בריטי וחילץ את הנשיא. לימים סיפר מקאריוס לשגריר ישראל בקפריסין שחייו ניצלו בזכותו של גורדוס.
גורדוס נהג להאזין לשיחות שמקורן במטוסו של נשיא ארצות הברית, אייר פורס 1. בתקופת פרשת ווטרגייט האזין לשיחה שניהל ראש סגל הבית הלבן דאז, הגנרל אלכסנדר הייג, בה נאמר כי נציגי התביעה הגיעו אל הבית הלבן לקבל את ההקלטות שהקליט הנשיא ריצ'רד ניקסון. הייג, שהזדהה בשם צופן, נתן הוראות כיצד למנוע מהחוקרים להגיע למקצת מההקלטות. גורדוס העביר את הקלטת השיחה לרשת הטלוויזיה NBC, שזיהתה כי המדובר בהייג. קלטות אלו הובאו בפני ועדת הסנאט שדנה באישור מינויו של הייג למזכיר המדינה. פעילות זו של גורדוס הביאה להגשת תלונה רשמית נגדו ממשרד החוץ האמריקני. בתגובה לתלונה יעץ משרד החוץ הישראלי לאמריקנים כי אם ברצונם שלא יאזינו לשיחותיהם הרגישות, עליהם להצפינן באופן שימנע זאת.
בשנת 1976 חשף גורדוס את חטיפת מטוס אייר פראנס במרחב האווירי היווני, שהייתה בסופו של דבר לאירוע המכונה "מבצע יונתן".
באוקטובר 1977 נחטף מטוס נוסעים של חברת לופטהאנזה הגרמנית, שהיה בטיסה ממיורקה לפרנקפורט, והונחת במוגדישו שבסומליה. גורדוס עלה על התדר בו השתמשו החוטפים ולאחר מכן על התדר של כוח החילוץ הגרמני, בעת הכנותיו לצאת ולחלץ את החטופים. גורדוס ביקש שלא לשדר את הדבר, אך בניגוד לרצונו שידר "קול ישראל" את הידיעה על ההכנות לחילוץ, ועל גורדוס עברו מספר ימי חרדה עד שפעולת החילוץ בוצעה בהצלחה.
בשנת 1980 בראשיתה של מלחמת אירן-עירק קלט גורדוס שידורים שהצביעו על תנועה אווירית מלוב לאירן, והסיק מכך שלוב סטתה מן הסולידריות הכלל ערבית שתמכה בעירק, וסייעה לאירן במלחמתה נגד עירק. הוא שידר את הדבר ולמחרת השידור ניתקה עירק את יחסיה הדיפלומטיים עם לוב.
בליל 24–25 באפריל 1980 ערכה ארצות הברית פעולה צבאית לשחרור 52 אנשי שגרירותה באירן, שהוחזקו כבני ערובה, אולם המבצע כשל לאחר שמספר מסוקים שנחתו במדבר התקלקלו בשל סופות חול, ומסוק אחד אף התרסק ושמונה חיילים אמריקנים נהרגו. גורדוס הקליט את הקולות של פעולה זו, אך כדי שלא לסכן את הכוח, שידר אותם רק לאחר שהבית הלבן פרסם הודעה על כישלון הפעולה.
ב-2 באוגוסט 1990 פלש צבא עירק לכווית, דבר שגרר בעקבותיו את מלחמת המפרץ הראשונה. הראשון בישראל שגילה את דבר הפלישה היה מיכאל גורדוס והוא הקדים בכך את אגף המודיעין של צה"ל.
ב-1995 האזין גורדוס לשיחה ממטוסו של נשיא מצרים
חוסני מובארק שהגיע לאדיס אבבה לכנס הארגון לאחדות אפריקה, והיה הראשון שידע בישראל על ניסיון ההתנקשות בחיי הנשיא המצרי. במשך כשעתיים נמנע מלשדר את הידיעה, על-מנת שלא לסכן את ביטחונו של הנשיא המצרי, שמטוסו עוד היה באוויר, אך לאחר ש
גלי צה"ל שידרו את הידיעה, שיחרר אותה גורדוס לפרסום. גם על זאת קיבל תלונה ממשרד החוץ המצרי, שהתייחס לשידורו ולא לשידור של גלי צה"ל שנסמך על מקורות במשרד החוץ בירושלים.
בראשית שנת 2010 סיקר את רעידת האדמה שאירעה בהאיטי ב-12 בינואר 2010 וגרמה לחורבן כבד ולעשרות אלפי הרוגים והייתה אסון טבע מהגדולים בתקופה המודרנית והראשון מסוגו במאה העשרים ואחת. גורדוס שידר תיאור נרחב של פעולות החילוץ וההצלה בהאיטי ואת תיאורי ההרס, החורבן, ההרג והפציעה. ב-17 בינואר, כאשר תחנות הרדיו בהאיטי החלו לשדר מחדש, העביר גורדוס את קולן למאזינים בישראל.
לא רק אירועים נקלטו, בעת התרחשותם, על-ידי גורדוס; במהלך שנות עבודתו הצליח להאזין גם לשיחות רגישות שנערכו בין אישים בכירים בעולם ולהקליטן. כך קלט תדריך ביטחוני חשאי על סידורי הביטחון שננקטו לקראת ביקורו של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון בקריית הוותיקן לפגישה עם האפיפיור פאולוס השישי בשנת 1967.
כשנשאל גורדוס האם הוא מבצע עבודת מודיעין, ענה: "אני לא מדבר על זה". למרות זאת גילה בראיון עיתונאי כי דיווח לראש הממשלה
מנחם בגין על מסוקים של הקומנדו הלבנוני שחגו בקרבת הגבול הישראלי. בגין הורה לצה"ל להשמיד את המסוקים, וצה"ל ביצע זאת (לפי גרסה אחרת, המסוקים שהופלו היו סוריים).
האישור לפעילותו עבור מערכת הביטחון ניתן בביטאון חיל-האוויר בגיליון מיום 27 ביוני 2011, בו התפרסמה כתבה על פעילותו ועל כך שהוא מעדכן את גורמי המודיעין בממצאי האזנתו. בין היתר סופר בכתבה על מקרה שהתרחש לפני מספר שנים, כשמטוס נוסעים ירדני חלף מעל השטח האווירי של ישראל בדרכו לאירופה ובמהלך הטיסה מעל שטח ישראל, דיווח הקברניט לבקרים הישראלים שהוא חוזר לרבת-עמון בשל תקלה טכנית במטוס. אך גורדוס שמע ברשת הקשר כי הירדנים דיווחו לקברניט שיש חשש שפצצה הוטמנה במטוס ועליו לנחות בקפריסין. הוא סירב והסתובב חזרה לירדן. גורדוס דיווח מיד לגורמי הביטחון על הסיבה האמיתית לחזרתו של המטוס. חיל-האוויר הזניק מטוסי F-15 שליוו אותו עד ליציאתו מישראל ודאגו שהוא לא טס מעל אזורים מאוכלסים, שכן היה חשש שהוא יתרסק מעל ערים או יישובים. כשנחת המטוס ברבת-עמון התברר כי הוא נקי מחומר נפץ ומדובר היה בהתראת שווא ירדנית. בכתבה נאמר שאם המטוס היה אכן נושא בבטנו פצצה, ולא הייתה מתקבלת הודעתו של גורדוס היה הדבר יכול להסתיים באסון.
באוקטובר 2014, סיימה
רשות השידור את ההתקשרות עם גורדוס עקב סכסוכים עם כתבים אחרים והעובדה שהוא מעבר לגיל הפנסיה.
מיכאל גורדוס הותיר אחריו אלמנה ושלוש בנות. הוא יובא למנוחות ביום ד' בשעה 13:00 בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
