בית המשפט העליון קובע לראשונה (6.12.17), כי הרשות הפלשתינית נושאת באחריות לפיגוע רצחני שבוצע בשנת 2003 (בזמן אינתיפאדת אל-אקצה) ולכן תשלם פיצויים של מיליוני שקלים למשפחתו של הקורבן. קביעותיו של ביהמ"ש בתיק זה ישפיעו במישרין על תביעות דומות של נפגעי טרור, שחלקן תלויות ועומדות בבתי המשפט המחוזיים וחלקן צפויות להידון בערעורים בעליון.

פסק הדין ניתן בידי השופט נעם סולברג, בהסכמת הנשיאה בדימוס מרים נאור והשופט עוזי פוגלמן, בערעורים הדדיים של הרש"פ ושל משפחת עמוס מנטין, אשר נרצח ביוני 2003 בבאקה אל-גרבייה בידי נער בן 15.5 אשר עבר לפני כן אימונים במחנה של הרש"פ ביריחו. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דליה גנות) הסתמך בפסק דינו במידה רבה על מסמכי שלל שנתפסו במבצע "חומת מגן" ועל עדותו של תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר, שהיה ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין, וסולברג קובע שאין מקום לסטות מאותם ממצאים עובדתיים.

סולברג דוחה את טענתה של הרשות לפיה לא ניתן כלל לתבוע אותה, משום שיש לה חסינות על-פי החוק הבינלאומי. הוא מאמץ את הודעת שר החוץ, ולפיה ישראל אינה מכירה בחסינותה של הרשות לעניין תביעות כאלו. מדובר בנושא מדיני מובהק, בו לא יתערב בית המשפט - מבהיר סולברג. הרשות גם טענה שמדובר במעשי מלחמה בלתי שפיטים, וסולברג דוחה מכל וכל טענה זו: מעשי טרור אינם פעולות מלחמה וטרוריסטים אינם לוחמים - אלא ההפך הגמור מכך. על הרש"פ גם מוטלת חובה למנוע מעשי טרור, אותה נטלה על עצמה בהסכמים עם ישראל, ולצד זאת - מכוח ההיגיו, המוסר הטבעי והשכל הישר, מוסיף סולברג.

סולברג מאמץ את ממצאיה של גנות בנוגע להתרשלותה של הרש"פ, ומציין שהיא נקטה בדיון במחוזי בטקטיקה של "הכחשה גורפת והתחמקות", מבלי להציע הסברים למעשיה ומבלי להציג ראיות המצויות ברשותה. ניתן להסתמך על דבריו של הנער הרוצח בנוגע לאימונים שעבר ברש"פ, ממשיך סולברג, ואין מקום לסטות מהממצא העובדתי לפיו באותו מחנה אימונים הייתה אווירה ברורה של הסתה לרצח יהודים. הרשות אימנה אותו בשימוש בנשק, והוא ביצע את הרצח עשרה ימים לאחר סיום המחנה. לדברי סולברג, לא לחינם נמנעה הרש"פ מלהציג ראיות לאשר התחולל באותו מחנה ובדומים לו.

עוד קובע סולברג, כי התובעים הוכיחו את תמיכתה של הרש"פ בביצוע פיגועים בזמן האינתיפאדה השנייה, וזאת בהתבסס על מסמכי השלל ועדותו של קופרווסר. חוות דעתו של המומחה מטעם הרשות, ד"ר מנחם קליין, הסתפקה באמירות כלליות ונעדרה תזה חילופית להסבר המסמכים. הרש"פ העניקה הכשר אידיאולוגי לביצוע הפיגועים (כולל בידי יאסר עראפת אישית), העמידה סיוע כספי החיוני להפעלת תשתיות הטרור וסייעה באופן ישיר למבצעיהם באמצעות מנגנוני הביטחון שלה.

בהמשך פסק הדין עוסק סולברג בהרחבה בשאלת פסיקתם של פיצויים עונשיים ואומר, כי ניתן להטיל אותם לצורך השגת מטרות חברתיות וכאמצעי הרתעה. הפסיקה מלמדת, כי ניתן להטילם רק ב"מקרים חמורים במיוחד ומעוררי סלידה, הן מבחינת המעשים עצמם, הן מבחינת היסוד הנפשי הנלווה לעשייתם". במקרה הנוכחי, קובע סולברג, יש הצדקה להטיל פיצויים עונשיים משום ש"הרש"פ לא הסתפקה בהסתה, עידוד ומימון. מנגנוני הביטחון של הרש"פ שיתפו פעולה, ארגונית ומבצעית, עם תשתיות הטרור, והיו שותפים להוצאתם לפועל של פיגועים, מהחל ועד כּלה" - כולל ברצח מנטין.

סולברג מוסיף: "אין ולא יכול שיהיו עוררין על כך שהפעלת מחנה אימונים המשלב אימוני נשק עם עידוד כזה או אחר לביצוע מעשי טרור הריהי התנהגות 'ראויה לגינוי'; 'חמורה במיוחד'. בהסתה לנטילת חיי אזרחים חפים מפשע, אף אילו נעשתה באופן מרומז, יש 'פגיעה קשה בזכויות חוקתיות'. זו התנהגות מקוממת ומעוררת סלידה, שחומרתה זועקת מאליה... הפיגוע אינו תוצאת לוואי של מחנה האימונים, אלא התגשמות רצון יוזמיו ומפעיליו. נראה כי הרש"פ לא רק הבינה את משמעותו של האימון בנשק תחת אווירת ההסתה הכללית, ואת העובדה כי חניכי המחנה עלולים ליישם את לימודיהם ולבצע פיגועי טרור, אלא גם חפצה בהתגשמות תוצאה זו".

לאור כל זאת קבע סולברג, כי הרש"פ תשלם למשפחת מנטין פיצויים עונשיים של 3 מיליון שקל, בנוסף לפיצוי הנזיקי בסך 2 מיליון שקל שפסקה גנות. בשלב הבא ידון סולברג בערעורה של בזק - אשר העסיקה את מנטין - על חיובה בתשלום 30% מהפיצויים שפסק המחוזי לטובת משפחתו. את משפחת מנטין ייצגו עוה"ד ענת גינזבורג ולימור גולן, את הרש"פ ייצגו עוה"ד יוסי ארנון ויונתן ארנון, את בזק ייצגו עוה"ד שמעון כץ ויגאל אלון, ואת המדינה - עו"ד נעמי זמרת.