מאבטחי אל-על בקבוצת "בייס ישראל" זכאים לתשלום על "שעות התארגנות" ו"שעות העברה" ויקבלו תשלומים אלו עבור השנים 2016-2006. שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, דורי ספיבק, קיבל חלקית את תביעתם של 126 מאבטחים בהווה ובעבר.
פסק הדין ניתן בחודש יולי, אך מטעמים ביטחוניים נערכו בו המשטות והוא הותר לפרסום רק בסוף חודש נובמבר. יחידת "בייס ישראל" כוללת עובדי ביטחון המועסקים במשרה חלקית ונותנים מענה לצרכים המשתנים של תחנות אל-על בעולם - החל מהקפצות ליום אחד ועד לשהות של חודש ומעלה. לצד זאת מוטלות עליהם משימות שונות בארץ, והשורה התחתונה - כלשונו של ספיבק - היא "מתכונת העסקה דינמית, נעדרת דפוס קבוע ומשתנה בין חודש אחד למשנהו".
ספיבק קובע, כי ההסכמים הקיבוציים בחברת אל-על אינם חלים על עובדי "בייס", בין היתר משום שבמשך שנים לא טענה זאת ההסתדרות - ובתחום יחסי העבודה יש משקל רב להתנהגות הצדדים. עוד הוא קובע, כי אל-על אינה חייבת לשלם לעובדים תמורת הימים בהם היו זמינים לעבודה אך לא הוצבו בפועל, שכן מתכונת זו הייתה ידועה להם מראש ורבים מהם ניצלו אותה כדי ללמוד או לעבוד במשרות נוספות - חלקן באמצעות אל-על עצמה. כמו-כן נדחתה התביעה לתשלום תמורת שעות כוננות ותמורת שעות נוספות, בשל המבנה הייחודי של העסקת המאבטחים.
לעומת זאת קיבל ספיבק את התביעה בנוגע לשעות ההעברה אל נתב"ג וממנו - כולל שעות הטיסה למקום ההצבה - ובנוגע לזמן ההתארגנות לקראת היציאה למשימות, וקבע שהללו מהוות חלק משעות העבודה ולכן יש לשלם תמורתן. בין היתר אומר ספיבק, כי לעיתים שעות ההעברות ארוכות מאוד - מה שמצדיק תשלום תמורתן ואף יעודד את אל-על לקצר אותן למינימום. ואילו ההתארגנות נמשכת שעתיים לפני ההמראה, העובדים נדרשים לבצע שורה של פעולות ולכן זהו זמן עבודה.
בשלב הבא יגישו הצדדים לבית הדין תחשיבים של ההפרשים להם זכאים התובעים. נציגי הציבור רן ורדי והלן מרמור הצטרפו לשורה התחתונה של ספיבק, אם כי ורדי העיר - בהסכמתה של מרמור - כי מן הראוי להבטיח במקרים עתידיים דומים תשלום של שעות נוספות, אם במסגרת פסיקה מחודשת של בית הדין הארצי ואם במסגרת חקיקה. את התובעים ייצגו עוה"ד
גדעון רובין, טליה סביר ו
פולינה רשף, ואת אל-על - עוה"ד אפרת בירן, יעל רובינשטיין ואור איבשיץ.
