הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת קיימה (יום ב', 18.12.17) דיון מעקב בדוח מבקר המדינה 51ב: ״תקצוב שירותי רווחה לרשויות מקומיות״ ובממצאי מעקב בדו״ח מבקר המדינה 57ב: ״תקצוב שירותי הרווחה לרשויות מקומיות - היעדר שוויון״.

יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ח"כ שלי יחימוביץ': "מוסכם על כולם כי המאצ'ינג הוא מנגנון מעוות ובעל תוצאה ברורה: הרשויות החזקות והעשירות הופכות חזקות ועשירות יותר, בעוד הרשויות המוחלשות והעניות הופכות חלשות ועניות יותר. ביטול מנגנון המאצ'ינג, או לכל הפחות הורדת סכומי ההשתתפות של הרשויות החלשות, אינם צריכים לבוא על חשבון תקצובן של הרשויות החזקות. "ארנונה איננה מס הכנסה ב'. זה לא כלי מיסוי מדינתי. הארנונה של הרשויות החזקות לא צריכה לממן את שירותי הרווחה של הרשויות החלשות - בשביל זה קיימת המדינה ובשביל זה קיים מנגנון גביית מיסים לאומי".

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חיים כץ: "אני יודע שיש בעיה, אבל השיקול, כמו תמיד, הוא שיקול תקציבי ושיקול של סדר עדיפויות. לא קיבלתי את כל התקציב שביקשתי מהאוצר, ואני יודע לעבוד רק עם מה שיש לי. עלות ביטול מנגנון המאצ'ינג היא 2 מיליארד ש"ח, ואני צריך להחליט - מאצ'ינג או אוטיסטים? מאצ'ינג או נערות בסיכון? בסדר העדיפויות שלי החלטתי שנערות בסיכון יותר חשוב: העליתי את גיל הטיפול מ-18 ל-25 ושמתי 100 מיליון. לגבי אוטיסטים, כשנכנסתי לתפקידי תקציב הטיפול עמד על 180 מיליון, היום הוא 380 מיליון. זה קל לבוא לפה ולהיות לארג'; אבל האוכלוסייה גדלה ב-2.9% בכל שנה, תוחלת החיים עולה, אז צריך יותר להיכנס לתחום הקשישים. לצערי, אני לא יודע להביא כסף להכל".

כץ סיפר כי משרדו דן בשנה האחרונה בשינוי שיעורי המאצ'ינג מבלי להעלות את רף ההשתתפות של הרשויות החזקות מעל 25%, אך עם הורדה של אחוזי ההשתתפות מצד הרשויות החלשות: "אני הולך להילחם על התקציב ולנסות לעשות שינוי איטי. אני בוחן הפחתה בשיעור ההשתתפות של הרשויות החלשות בתקציבי הרווחה במסגרת תקציב 2019. אני נלחם מול האוצר על כל שקל ועל כל סעיף; אני יושב בעצמי מול הפקידים ומנהל את המו"מ. אתם רואים מה יש היום שלא היה אתמול; אחוז הניצול של תקציבי המשרד עומד על 99%, ויש שיפור."

במהלך הדיון נשמעו התייחסויות רבות לשיטה ולהשפעותיה על שירותי הרווחה ברשויות והפערים שהיא יוצרת. ליאורה שמעוני סמנכ"ל במשרד מבקר המדינה הציגה את עיקרי הממצאים ולפיהם הרשויות החזקות מעניקות לאזרח שירותים בהיקפים יותר גדולים מאלו שניתנים על-ידי הרשויות החלשות. כמו-כן נמצא פערים בין הרשויות היהודיות והמעורבות לבין הרשויות במגזר המיעוטים כאשר אחת מתוצאות של אי-השוויון באה לידי ביטוי במספר העובדים הסוציאליים הפועלים ברשות.

לדבריה, אחת הסיבות לעיוות היא העובדה שהחישוב שנעשה מתוך הנחת יסוד ששיעור הנזקקים הינו אחיד. אך בפועל שיעור הנזקקים לשירותי רווחה גדול יותר ברשויות החלשות.

עוד קבעו הדוחות כי המשרד לא הגדיר מהו "סל שירותי הרווחה", מה הם אותם שירותים מחויבים להם זכאי כל אזרח. לסיום אמרה כי מדיניות שיטת המצ'ינג נקבעה לפני הרבה שנים ומאז לא נבחנה ולא נבדקו חלופות.

ההוצאה על רווחה משתנה לפי המעמד הסוציואקונומי של הרשות

פרופ' ג'וני גל חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות הרווחה במכון טאוב, הציג את הנתונים המעודכנים ביותר שנמצאו במסגרת דוח של המכון על נתוני שנת 2014. על-פי הנתונים המעודכנים: ההוצאה על רווחה משתנה לפי המעמד הסוציואקונומי של הרשות. ברשויות מהאשכול הגבוה ביותר מתוקצב כל מטופל במעל ל-13 אלף שח בשנה, וברשויות מהאשכול הנמוך הוא מתוקצב ב-5,564 ש"ח לשנה.

במדידה של הוצאה לפי סוגי יישובים נמצא שההוצאה הממוצעת על רווחה למטופל בערים חזקות המתקיימות ללא מענקי איזון ופיתוח מהממשלה (פורום ה-15) היא 9,095 שקלים, ואילו ביישובים ערביים ההוצאה עומדת על 3,387 שקלים בלבד. ברשויות חרדיות, המדורגות באשכולות נמוכים, ההוצאה הממוצעת היא 8,749 שקלים, לעומת 7,318 שקלים ביתר הרשויות היהודיות.

המחקר של מכון טאוב מצא כי ניכר פער לרעת הרשויות החלשות כבר בהקצאה הראשונית של משרד העבודה והרווחה: כ-3,170 שקלים ברשויות מהאשכולות הנמוכים לעומת כ-5,400 שקלים ביתר הרשויות.

עוד נמצא במחקר שרוב הרשויות מקבלות בסוף שנה יותר מהתקציב הראשוני שתוקצב לרווחה ועל פניו נראה לרוב הרשויות אין את הבעיה לעמוד בהשלמת התקצוב הנדרש למאצ'ינג ולפיכך הן משלמות ומגיעות להגדלת התקציב השנתי. אלא שככל הנראה הרשויות החלשות דורשות מלכתחילה תקציבים נמוכים יותר, מכיוון שהן יודעות שלא יוכלו לעמוד בדרישות ההשתתפות העצמית של המאצ׳ינג.