בית המשפט העליון מותח ביקורת על השופט המחוזי דוד רוזן, כיום נציב הביקורת על הפרקליטות. השופטת דפנה ברק-ארז אומרת (26.12.17) כי גזר דינו של רוזן בתיק הריגה שגה בתיאור העובדתי וסטה מפסיקתו של בית המשפט העליון.

ישי זיתוני הודה בהריגתו של יורם חבני, לאחר שחבט בראשו במקל. רוזן גזר עליו עשר שנות מאסר ופיצוי סמלי - כלשונו - של 50,000 שקל לחמשת ילדיו של חבני. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון וברק-ארז קיבלה את ערעורה של המדינה תוך שהיא מצביעה על שורה של טעויות בגזר הדין שקבע רוזן.

תחילה אומרת ברק-ארז: "בית המשפט המחוזי התייחס ל'חוסר התכנון שקדם לעבירה' כנסיבה לקולא בקביעת מתחם העונש ההולם, אולם למעשה הנסיבות המתוארות בכתב האישום, שבו הודה המערער, מעידות על תכנון. העובדה שהמערער הצטייד מבעוד מועד במקל ועשה בו שימוש עוד טרם בא בדברים עם המנוח, שוללת את האפשרות שהמקל נועד להגנה עצמית וכן את האפשרות שהמערער הכה את המנוח בלהט הרגע, וצריך להינתן לה משקל". בשל כך קבעה ברק-ארז, כי עונשו של זיתוני יהיה 11 שנות מאסר.

בנוגע לפיצוי שפסק רוזן, אומרת ברק-ארז: "בית משפט זה חזר ועמד על תכליותיו של הפיצוי בהליך הפלילי. הפיצוי נועד לסייע לקורבנות העבירה לקבל 'סעד ראשוני', ובכל מקרה לתת ביטוי לנזקים הממשיים שנגרמו להם. על כן, תפיסה של 'סמליות' בהשתת פיצוי אין לה מקום. יתרה מזאת, קשייו הכלכליים של המערער אינם יכולים לשמש טעם לפסיקת פיצוי אשר באופן ברור אינו נותן אף מענה ראשוני לילדיו של המנוח". ברק-רוזן העמידה את הפיצוי על הסכום המירבי - 258,000 שקל.

השופט אורי שהם אומר כי סבר שיש מקום להחמיר עוד יותר בעונש המאסר, אך הצטרף לעמדתה של ברק-ארז משום שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין. הוא הסכים איתה לגבי הפיצוי.

השופט יוסף אלרון סבר בדעת מיעוט, שאין מקום להתערב בעונש המאסר, משום שהוא אינו סוטה לקולא בצורה קיצונית מן הענישה המקובלת. בנושא הפיצוי מסכים אלרון, כי רוזן התעלם מפסיקת העליון ולפיה אין לייחס משקל לקשייו של העבריין בעת קביעת גובה הפיצוי. עם זאת, אלרון סבור שגם בנושא הפיצוי אין מקום שערכאת הערעור תמצה את הדין ולכן הציע לקבוע פיצוי של 150,000 שקל. את זיתוני ייצג עו"ד ניר אלפסה, את המדינה ייצגה עו"ד מיכל רגב, ואת משפחת חגבי - עו"ד ורד אנוך.