בנגב תולים תקווה רבות בכך שמעבר בסיסי צה"ל ישפר בצורה ניכרת את איכות החיים באזור, אולם מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מעריך כי בניגוד לציפיות הגבוהות, למהלך יהיו השלכות שוליות בלבד על תושבי האזור מבחינה חברתית וכלכלית.

המחקר הוזמן על-ידי משרד המדע הטכנולוגיה והחלל, ונערך בהובלת פרופ' נורית אלפסי מהמחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון יחד עם חוקרים ממרכז מחקר ים המלח והערבה ומאוניברסיטת אריאל. המחקר מראה כיצד הפרויקט הלאומי של העברת בסיסי צה"ל לדרום שמטרתו לחזק ולפתח את כלל המרחב, למעשה, ישפיע מעט מאוד על תושבי הנגב.

נקודת המוצא של המחקר בשלב ראשון היא כי בכל התחומים, בין היתר תחבורה, בריאות, חינוך ודיור, קיימים פערים מתמשכים בין אזור הנגב לבין מרכז הארץ, ואף שקיימת מגמת שיפור בחלק ניכר מהתחומים, היא מתקיימת גם במרכז הארץ, כך שהפערים נשמרים כל העת. עוד עולה מסקר שנערך במסגרת המחקר כי אזור הנגב כולו סובל, בנקודת הזמן הנוכחית, מדימוי ירוד בקרב האוכלוסייה בישראל. כך שלטענת החוקרים, גם אם ימשכו לאזור תושבים חדשים ממרכז הארץ, אלו יצטרכו לקחת בחשבון את הדימוי השלילי שסביר להניח שידבק גם בהם.

בהמשך בחנו החוקרים את השפעות המעבר על האוכלוסייה במגוון תחומים, ומצאו כי קיים פער גדול בין הרצוי למצוי. כך למשל, בתחום התחבורה, תוצאות הניתוח מראות כי אכלוס עיר הבה"דים השפיע על מערכת התחבורה הציבורית הנוגעת ישירות למשרתים, אך כמעט ולא עבר ל"מעגל השני" של האוכלוסייה האזרחית.

עוד עולה מהמחקר כי הבסיסים תוכננו בצורה של התבדלות מרחבית משיקולים ביטחוניים וסביבתיים, ומרבית השירותים ניתנים לחיילים בתוכם. לכן האינטראקציה של הצבא עם הערים במרחב היא מועטה ביותר. "אנו צופים כי ההסתגרות המרחבית והבידוד המוחלט של הבסיסים מהסביבה", נאמר במחקר "יצמצמו את ההשפעות הכלכליות, החברתיות והתדמיתיות שלהם, ואת התרומה האפשרית של הפעילות הערה המתקיימת בתוכם למרחב העירוני הקיים". נוכח התדמית הירודה של הנגב, קובעים החוקרים כי מעברם הצפוי של מעט מאנשי הקבע צפוי אף הוא להיות סגרגטיבי, לשכונות ייעודיות, לפרוורים היוקרתיים של הנגב או לישובים שיוקמו עבורם. מבחינת האוכלוסייה הבדואית, נמצא כי בהתאם לקיפאון במגעים שעורכת המדינה להסדרת ההתיישבות של החברה הבדואית בנגב, גם מעבר בסיסי צה"ל לא הביא לשינוי במצב הקיים.

המחקר מדגים עוד, כי גם כאשר הוחל לאחרונה בפעולות פיתוח לטובת הנגב הן נעשו רק בשל מעבר בסיסי הצבא. כך למשל, בתחום החינוך יזמה מנהלת מעבר צה"ל לנגב, הפועלת במשרד הביטחון הבאה של מספר פרויקטי חינוך, אך למעשה מדובר בתוכניות חינוכיות הפועלות כבר במשך שנים במרכז הארץ. בתחום הסביבתי, כתוצאה ממעבר הצבא נפתרה סוגיה סביבתית כואבת שעד אז לא ניתן לה מענה. אזור התעשיה המזהם ביותר במדינת ישראל, נאות חובב, הפך לפארק תעשיה מודרני, הפועל על-פי אמות מידה סביבתיות מחמירות. כמו-כן, התקבלה החלטה על הקמת בית חולים נוסף בבאר שבע. לדברי החוקרים, "פעולות אלו ואחרות מדגישות את ההשקעה הנמוכה של המדינה במרחב, ואת ההיתלות במעבר בסיסי צה"ל כתמריץ להענקת שירותים ראויים".

פרופ' אלפסי: "המחקר שלנו הוא אחד מתוך שלושה מחקרים שפעלו בנפרד אך הגיעו למסקנות דומות, מעבר צה"ל דרומה הוא טיפה בים שהולכת להיבלע בשלולית רדודה שקיימת כאן. הראנו במחקר שבמשך שנים המדינה מזניחה מבחינת ממשלתית את הנגב, והשיח לפיו מהלך העברת בסיסי צה"ל לדרום יקדם את הערים בנגב מבחינת חינוך, מדע, רמת השירותים מיתוג ועוד, למעשה אין לו על מה להתבסס. אומנם נעשות פעולות שהן מצוינות עבור צה"ל, אבל אלו לא בהכרח משנות את המציאות עבור תושבי הנגב".