מיהו המאמן ומהי ה"הצלחה"?
|
|
|
"הצלחה" כערך [צילום: AP]
|
|
|
|
עד שהתפתח הענף אם הייתי אומרת אימון , המשתמע מכך היה אימון ספורטיבי, אם היה מיועד לחיות אז אילוף ובדרך כלל הפעולה הייתה חד ממדית ובעלת מטרה אחת- להשיג מטרה ספציפית. אולם בענף מתפתח זה האימון מאמן את כל רבדינו. | |
|
|
|
אולי רבים לא יודעים אבל כל אחד היום יכול להיות מאמן, ללימודים אין חשיבות שמעוגנת בחוק וגם לא לבתי הספר שמלמדים בו את התורה. כל אחד יכול להיות מאמן וכל אחד יכול להיות בעל בית ספר לאימון. כפי הנראה הקריטריון טבוע באדם, בעל הכישורים לעשות כל שהוא יכול כדי להצליח בעולם העסקי. עד כאן הכל טוב ויפה, אין בעיה בהצלחה עסקית, אבל כשההצלחה העסקית חוברת בחי אדם ובנפשות, בקשיים פסיכולוגיים ובבעיות שדורשות פיתרון עמוק, התמונה קצת משתנה ולדעתי לא מעלים את חשיבותה. יתרה מכך לא מעלים את הדמיון שיש לפסיכולוגיה הקוגנטיבית שעושה עבודה דומה ובחלקים מסוימים אפילו זהה, כאשר היא מגדירה טיפול קצר טווח (יחסית לפסיכולוגיה הקלאסית) אשר בו מועלים מטרות וקשיים, מתקיימות שיחות עם הפסיכולוג הכוללות גם טיפול וגם עבודה מחוץ לקליניקה על-מנת ליישם ולהשיג תוצאות, רק שלהבדיל מהקואצ'ינג הפסיכולוגיה הקוגנטיבית בעלת הכשרה, הסמכה ומחקר וידע מעמיק ומקיף בנפש האדם, התנהלותו ותפקודו בחברה והיא הייתה קיימת עוד לפני שהקואצ'ינג פשט על החברה . עד שהתפתח הענף אם הייתי אומרת אימון , המשתמע מכך היה אימון ספורטיבי, אם היה מיועד לחיות אז אילוף ובדרך כלל הפעולה הייתה חד ממדית ובעלת מטרה אחת- להשיג מטרה ספציפית. אולם בענף מתפתח זה האימון מאמן את כל רבדינו. המאמנים הם כאלו שניחנו באישיות בעלת אמביציה אדירה להצלחה ומשאבי כוחות לעשות כל שהם יכולים להשיגה ומעלים אותה בחשיבות עליונה. הגדרת ההצלחה משתנה מאדם לאדם, אבל בקואצ'ינג תבנית ההצלחה הקבועה, הינה הצבת המטרות והשגתן. אם כן איך נגדיר מהי הצלחה? במצב אוטופי כל אחד מגדיר לעצמו אותה, מאזן את מטרותיו (אם יש כאלו) לפי יכולתו ומשלים ומקבל את חייו ואת עצמו, במצב כזה אושרו של האדם בר קיימא ואינו נתון לשינויי דרישות הסביבה. אבל החברה המודרנית מספקת ללא הפסקה תשובות לשאלה מהם המדדים להצלחה, ויש לה אמצעים רבים לעשות זאת דרך המדיה המפותחת והפרוצה, מדיה אשר מגדירה מהי הצלחה ומפתה אותנו בכל דרך להאמין בה. דרך המדיה רבים האנשים המוכשרים אשר בכישוריי הביטוי, היצירתיות והאמביציה ל"הצלחה" אישית וכלכלית אותנו מזמינים. הם מספרים לנו אינסוף סיפורים על ההצלחה ועל האפשרות והקלות להשיגה, אלו מובלים היישר אל האדם הטובע בדרישות החברה, והוא פונה לקואצ'ר כי אחרי הכל הוא נולד אדם ולא מכונה. השאלה היא מי הסכים לאפיזודה שתוארה? והאם, במידה וכמה הסכימו, האם כולנו צריכים לבלוע את מסריה כיצד נוכל לברר האם אלו מטרותינו האמיתיות, האם הן יביאו לאושר הנכסף ול"הצלחה" עליי אדמות. ומיהו אותו קואצ'ר שאנו שמים חיינו בידיו , מה הכשרתו ויכולותיו?
|
|
ארגז כלים לחיים [AP]
|
|
|
הקואצ'ינג מתמקד במתן כלים ואמצעים להשגת מטרות ובהסרת המכשולים העומדים בדרך להשיגן. למעשה, מרכזי הקואצ'ינג מגדירים אותו כמסגרת בעלת עקרונות וכלים מוגדרים בה מתבצע תהליך אימון, האימון האישי בנוי על מעשים על-מנת להגיע לתוצאות. בתהליך האימון מתמקדים בעתיד הרצוי ובדרך להגיע אליו, הדרך כוללת שינויי דפוסי חשיבה והתנהגות על-ידי תרגילי מוח, שיחות ושימוש בכלים לפיתוח תושייה ומוטיבציה. תוך התייחסות למטרות האינדוודואליות של האדם. לפי הקואצ'ינג כל אחד מאיתנו בוחר את דרכי הפעולה שלו בעולם, בהתאם לדפוסי המחשבה שלנו שהם פרי של חינוך, אמונות שצברנו וכמובן מבנה אישיות. המטרה היא לשנות דפוסי חשיבה אלו ולפעול אחרת כדי להשיג מה שאנחנו רוצים, בעצם להיות אחרים כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים.
|
|
האם זו באמת המטרה שלנו?
|
|
|
|
יש אפשרות שאנחנו נעמול בנחישות שהוחדרה לנו באימון לשנות את עצמנו ולהשיג מטרות, אשר יתבררו בעתיד כלא אותנטיות ולא כאלו שבאמת רצינו ללא הטיות. זאת ועוד. תהליך השינוי והמאמץ האינטנסיבי עלול להוליד אכזבות לא מעטות, כי יש אפשרות שלא יהיו מותאמים לנו וליכולותינו האישיות, אבל אנחנו כבר נאמין שהכל בר השגה ותלוי רק ברצוננו, בנחישותנו ויישום הכלים שרכשנו לעצמנו, ההאשמה עצמית תגיע במהרה, הרי יש לנו את הכלים פשוט לא הצלחנו להשיג את המטרה. | |
|
|
|
השאלה היא האם אנחנו מגיעים למאמן עם רצון שבהכרח נובע מהרצון האמיתי שלנו ונטול השפעות סביבתיות ומתאים לאישיותנו וליכולותינו האישיות? והשאלה היותר קשה היא, האם המאמן ניחן בהכשרה המתאימה כדי להוביל אותנו לדעת או לזהות בעצמו אם מה שאנחנו מציבים כמטרות, הן אכן מטרות אותנטיות אשר יובילו אותנו להיות מסופקים ומאושרים בסופו של התהליך (אשר יכול לקחת גם שנים במטרות ארוכות טווח). המאמן לא מוכשר לעשות זאת ולכן יש אפשרות שאנחנו נעמול בנחישות שהוחדרה לנו באימון לשנות את עצמנו ולהשיג מטרות, אשר יתבררו בעתיד כלא אותנטיות ולא כאלו שבאמת רצינו ללא הטיות. זאת ועוד. תהליך השינוי והמאמץ האינטנסיבי עלול להוליד אכזבות לא מעטות, כי יש אפשרות שלא יהיו מותאמים לנו וליכולותינו האישיות, אבל אנחנו כבר נאמין שהכל בר השגה ותלוי רק ברצוננו, בנחישותנו ויישום הכלים שרכשנו לעצמנו, ההאשמה עצמית תגיע במהרה, הרי יש לנו את הכלים פשוט לא הצלחנו להשיג את המטרה. ממש כפי שלא כל אחד יכול לבנות את אותו בניין מאותם כלים וחומרים, כי לא לכל אחד יש אותו כוח פיזי מתאים ואם יש לו כוח פיזי אולי חסרים דברים אחרים ככוח מנטלי או מרכיבים אישיותיים נוספים כך גם העניין באימון האישי. יש יותר מידי מרכיבים שטבועים באישיותנו ובנתוניו הטבעיים של האדם, בשביל לחשוב שבעזרת אותם כלים אפשר להשיג כל שאנו חולמים עליו. הקואצ'ינג התפתח מחברות יעוץ אמריקניות ולא באקדמיה, אין לו שום גוף ממוסד ומחקרי שעומד מאחוריו ויתרה מכך שום הכשרה וודאית לכל תחומי פעילותו. הוא לוקח ואוסף מקצת הכלים מכמה תחומים כגון : סוציולוגיה , פסיכולוגיה, עולם העסקים, ניהול ועוד ואיגד כל אלו לכדי שיטה יעילה להשגת מטרות. זהו אינו טיפול כמובן אלא אימון. עוד אומרים באיגוד הקואצ'ינג ש"בשונה ממסגרות המבוססות על אידיאולוגיה, אמונה, תפישת עולם וכדומה, אשר עצם החיים על-פי עקרונותיהן נתפש כהצלחה – מבוססת מסגרת הקאוצינג על תוצאות ספציפיות בשטח, המובילות להצלחה המתאימה לנו ביותר. שיא ההצלחה לפיהם הוא "להתפרנס יותר מבכבוד ממה שאנחנו הכי אוהבים, נהנים ומסוגלים לעשות הכי טוב רוב הזמן! (ולהיות בריאים כמובן(. הגדרה זו להצלחה בוודאי לא נובעת מהאדם עצמו , אלא מכוונת ומקבעת עבורו. ולהיות בריאים, הלוואי והייתה נוסחה וודאית לכך , רבים הרופאים והמומחים אשר עוסקים בכך. האם אימון יוכל להביא לבריאות פיזית?
|
אימון, טיפול, ומה שביניהם
|
|
|
באימון [צילום: מתוך עכבר העיר]
|
|
|
|
באשר לבריאות הנפשית הקואצ'ינג מדגיש לא אחת את העובדה שהוא אינו מתיימר לטפל ועומד על ההבדלים בינו לבין טיפול פסיכולוגי . אני מעריכה זאת מאוד, אבל קו התפר בענייניים אלו מאוד עדין ובמיוחד כשמתעסקים עם האדם, אשר התנהגותו ותפקודו מונעים דרך עולמו הנפשי והקוגנטיבי יחדיו. | |
|
|
|
באשר לבריאות הנפשית הקואצ'ינג מדגיש לא אחת את העובדה שהוא אינו מתיימר לטפל ועומד על ההבדלים בינו לבין טיפול פסיכולוגי . אני מעריכה זאת מאוד, אבל קו התפר בענייניים אלו מאוד עדין ובמיוחד כשמתעסקים עם האדם, אשר התנהגותו ותפקודו מונעים דרך עולמו הנפשי והקוגנטיבי יחדיו. הקואצ'ינג מתרחב לאימון אישי הכולל שינויי דפוסי חשיבה, אימוני מוח (אני נחשפתי לתקליטורים שעובדים אפילו על התת מודע) למרכזים שמציעים אימון להפרעות אכילה (אשר נחשבת מחלה ובעיה נפשית מורכבת ביותר), להפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, יחסים בינאישיים, זוגיות, אינטימיות בעיות משפחתיות ועוד. בהתחלה חשתי שאולי אני טועה, הרי אלו בעיות פסיכולוגיות ששנים לומדים כדי להתמודד איתן ועדיין המשימה קשה. אבל כאשר שמעתי זאת שוב כבר הבנתי שהבעיה אינה רק במרכז ספציפי או באי הבנה . בתוכנית "קואצ'ינג" אקספרס שבערוץ עשר, מבלי להניד עפעף, מגדירה המאמנת לכל הציבור את האימון כך: "אנחנו עוסקים בקושי בזוגיות, גם בחוסר יכולת למצוא בן זוג , בעיות באינטימיות, קבלת החלטות" והרשימה עוד ארוכה. הם ממשיכים ואומרים: "שיפור המצב של האדם באשר הוא." מחויבות האימון להשגת מטרות ולהצלחה היא הבטחה גלויה בענף, הבטחה אשר באופן שטחי מתורגמת כמענה של אושר, כך באותה תוכנית, ממהרים המאמנים המייעצים לפזר הבטחות ולהציג את האימון כ "הנתיב אל האושר שלך" (שהרי זו מטרתם של כולם והמפתה מכולן), הבטחות אלו ומטרות אלו יכולות להוליד בעיתיות גדולה, שכן הגדרת התאמת האימון בבסיסה היא לאנשים נורמטיביים ללא בעיות נפשיות, אז איך הם מפרסמים באתרים שלהם ומצהירים בתוכניות כאלו הצהרות . אם נצא מנקודת הנחה שאכן יש מאמנים שדבקים בהגדרת האימון ומסגרתו נשאלת השאלה: מי מאבחן את האדם שמגיע לאימון כאחד שאין לו בעיה נפשית? ומי מאבחן את המאמן עצמו? מהי ההגדרה לבעיות נפשיות? על-פי מיטב ידיעתי ועל-פי כל הגיון בריא, אבחון בעיה נפשית יכול להתבצע על יד מומחים לכך ובלבד . כפי שאדם שהוא אינו רופא אינו יכול לאבחן בוודאות מחלה ולשם האבחון נדרשים ידע, הסמכה, ניסיון ועוד... כך גם בנפש האדם ועל אחת כמה וכמה כי היא אינה מוחשית. היכולת אשר יש לפסיכיאטרים ופסיכולוגים לאבחן בעיות נפשיות נרכשת בלימודים מרובים, מבחנים, התנסויות ושנים של הסמכות, ואחרי כל זה הפסיכולוגים עדיין זהירים מאוד בעניינים אלו . אם כך הדבר איך מאמן אשר במקרה הטוב הכשרתו מגיעה לשנה, מבית ספר שכל אדם יכול לפתוח ללא שום אישור, פיקוח או הסמכה יכול לזהות אם המתאמן שהגיע אליו בעל בעיה נפשית כזו או אחרת והאם הוא מתאים לאימון? שכן איך אפשר לדעת מה באמת מוביל את האדם למכשולים, לתסכול, לחוסר היכולת להשיג מטרות, להפרעות אכילה, לכישלונות בלימודים, לבעיות בזוגיות, בעיות ארגון ועוד? ברוב המקרים אלו נובעים מבעיות עמוקות ולא מסתם קשיים שאפשר בקומבינציית כלים לפתור. בתוכניתו המרגשת של אלון גל "אלופים של החיים" אני ראיתי את הקשה מכל. אחת האוטופיות הגדולות ביותר מתרחשת. ילדים שהגיעו לכפר נוער כי לא הסתדרו במסגרות הנורמטיביות (מסיבות כאלו או אחרות), מקבלים אימון בתוכנית על-מנת לשפר את חייהם, אלון גל נוטע בהם את הידיעה שיש להם אפשרות אחרת, נפערים כל הנקודות הרגישות ביותר של הילדים האלו לעיני כל בטלוויזיה. האימון מרגש בהחלט, מוזיקה , תפאורה , עבודת עריכה, שתי בנות ניגשו למבחן הבגרות בהיסטוריה והוכיחו לעצמן שכל עוד הוא לצידן הן מסוגלות. אבל עם זאת נפערו שם בעיות קשות שהקואצ'ינג מגדיר מלכתכילה ככאלו שהוא אינו יכול לעסוק בהן: קשב וריכוז, אגרסיביות, אלימות, יחסים בינאישיים לוקים, הערכה עצמית נמוכה מאוד ועוד... אם אלו אינן בעיות פסיכולוגיות או קוגנטיביות אז מה כן? אם כך אחד המאמנים שמגדיר את עצמו מהמובילים בארץ נוגע בבעיות אלו קבל עם ועדה, בעוד שהגדרת האימון במהותה שונה. אלון גל אומר בתוכנית לונדון את קירשנבאום שאם היו מבקשים ממנו לטפל בבעיה סקסולוגית היה אומר שזה לא המקום וצריך לפנות לפסיכולוג, ואני שואלת מה ההבדל? אני חושבת על ילדים אלו בעוד שנה או שנתיים, ומעלה את האפשרות שהם נוצרים בליבם את זיכרון החלומות על הצלחות שנטעו בהם שם, ואולי לחלקם אין יכולת ממשית לממשם, אני חושבת על ההשלכות. האם זה יכול להוביל למפח נפש כאשר יתרפקו על הזיכרון ועל הניסיונות העיקשים להשיג את החלומות, שאולי אינם ברי השגה לכל הילדים בדרך זו? יכול להיות שבחלקם זרע זה יוליד משהו טוב, איני מנבאת עתידות אבל רוב הסיכויים שתרחיש אחר יתקיים, מכיוון שקשיים אלו של הילדים, גם מבחינה סוציאלית וגם מבחינה פסיכולוגית אינם יכולים להיפתר או ליצור שינויים ארוכי טווח באופן מהיר כל כך ובמסגרת תוכנית, לשם כך נידרש טיפול מעמיק ואו עזרה סוציאלית מתמשכת. אני חושבת על אנשים שפונים באופן פרטי לאימון ונזכרת בכמה משפטים שקראתי באתר האיגוד הישראלי לקואצ'ינג: "בעוד שהטיפול הפסיכולוגי נשען על הקשר הרגשי שבין המטפל והמטופל כתשתית ליצירת יחסי אמון עד כדי פיתוח תלות מבוקרת במטפל, בכדי לאפשר התקדמות רצויה, הקשר הרגשי היחיד שהאימון האישי מעודד הינו הקשר שבין המאמן וחזונו". דברים אלו בבסיסם לא נכונים, הטיפול הפסיכולוגי אינו מעודד תלות כלל, נבחנת אפשרות התלות בשיח המקצועי כל הזמן כחלק מהאחריות הטיפולית, אבל ההפך הוא הנכון מכיוון שיש חשיבות מרובה באי יצירת תלות בטווח הרחוק, שימת דגש מצד המטפל על כך, ומומחיותו מאפשרת בקרה על התהליך, וזאת בשונה מהקואצ'ינג שמראש מגדיר כי לא יכולה להיווצר תלות. השיח על תלות מעניין, תלות יכולה להיווצר בהרבה מאוד מקרים בחיי היומיום, ולא רק בטיפול, יצירת תלות בדרך כלל מתרחשת כשיש נתונים נפשיים אצל אדם אשר מועדים לכך מסיבות פסיכולוגיות. ובאופן כללי כאשר אדם מקבל מענה חיצוני לצרכים שהוא אינו רוצה להפסיד ואינו יכול ליצר בעצמו. זו אחת הדרכים להיווצרות תלות. אם כן ישנם אנשים שמועדים בנפשם יותר לפיתוח תלות, ורק פסיכולוג יכול לדעת זאת ולדעת כיצד להתמודד עם כך . במובן זה הקאוצינג מועד לפורענות התלות עוד יותר מהטיפול הפסיכולוגי, ראשית מכיוון שאין לו את הכלים לזהות את המועד לפיתוח תלות ולא את הכלים להתמודד עם כך, שנית, הוא מספק מענה לצרכים או ומשאלות לב בהבטחות ומחויבות להשגתם. הקואצ'ינג נוטע בתקופה קצרה חלומות על הצלחות שלעיתים על-מנת לממשם דרושה עבודה מרובה ומתמשכת, אשר גם היא אינה מבטיחה שינויים אלו ושמירתם לאורך זמן (כי אין לדעת מה נתוניו הטבעיים של האדם). ולכן כל עוד המאמן בסביבה והוא מחדיר כדלק מוטיבציה ופעולה, הדברים מתקיימים כסדרם, אבל יש אפשרות שכשהאימון יסתיים ויעבור זמן מה וכל משב רוח המאמן תתפוגג , המאומן יחזור לדפוסי ההתנהגות שלו וכך יתעורר שוב הצורך במאמן ורק בכדי לא לוותר על אותו חלום שהובטח. איני אומרת שאין כלים אשר השפעתם תוכל להשאר לטווח הארוך ובהחלט במצבים מסוימים האימון יכול להיות יעיל, אבל בוודאי במקרים של עזרה בשינויים שטחיים, כשאין בעיות עמוקות שמסתתרות מאחוריהן. האפשרות לדעת באיזה מצב זה מתאים ולמי בעייתית וסבוכה וכמוה הנפנוף בהבטחות והתחייבויות שאין לדעת אם באמת יכולות להיות ברות קיימא.
|
פגישה עם המאמנת נטלי דרור
|
|
|
קשה באימונים [צילום: דובר צה"ל]
|
|
|
|
מאמן טוב הוא דבר ראשון אדם שמקשיב למתאמן. אדם ששם את כל כולו למתאמן. אדם שמבין את המגבלות שלו ולכן אינו מתיימר, אלא בא לשרת את המאמן כאדם שבא לשקף ולהראות למתאמן את היכולות שאינו רואה כי אין לו מראה. | |
|
|
|
אני רוצה לבחון את הדברים ולהבין איך הם פועלים מבפנים ולתת ביטוי גם לצדדים הטובים והמועילים. יש מקרים ועדויות שהקואצ'ינג מחולל נפלאות, והאמת שאני מסוקרנת מאוד . יצאתי לאימון, קבעתי פגישות והחלטתי על בשרי לנסות, דיברתי עם כמה ומצאתי אחת שעובדת בכך בכישרון של ממש, היא אחת מתוך רבים, אבל אני חייבת להודות שהיא באמת מיוחדת וייחודיות, היא הרשימה אותי לחלוטין והחלטתי שהיא תייצג טוב מכולם את מעלותיו של האימון האישי, היה לי חשוב להביא מאמנת אותנטית באמת כי רציתי לשמוע דבר אמת . כיצד הגעת לאימון ומה הניע אותך ללמוד תחום זה? "אני נחשפתי לעולם האימון דרך סדנאות אימון של כמה ימים. שם ראיתי את העוצמה שלי כאדם, כישות וכחלק אינטגרלי מהסביבה וחיי. משם יצאתי בהצהרה של אדם האחראי לחייו וברצון לעשות ולשנות, ולהפסיק להיות במקום של קורבנות בחיי והתלוננות. לפני כשנתיים עברתי סדנא נוספת שהוציא ממני את הגדולה שאני. הוציאה ממני עוצמות ויכולות מדהימות. הבנתי איך כל חיי הייתי מצליחה ופשוט לא רציתי לראות. מכאן הנתיב לעולם האימון הלך בהדרגה וכאילו במקרה. בעקבות עבודה בעולם השיווק הרשתי נחשפתי עמוק יותר לעולם האימון ולכוחו העצום להגיע ליעדים ולמטרות ששמתי לעצמי. החלטתי שאני רוצה להצליח בעיסוקיי ולכן הלכתי ללמוד אימון אישי. במהלך לימודיי, גם למדתי לעומק סדנאות אודיו נוספות ובלעתי ספרים בתחום. מרגע התחלת ההתנסויות, הסטאז', נשביתי לעולם מדהים שבו חשתי סיפוק מדהים ועילאי. ראיתי איך האימון האישי שינה לי את החיים ושבזכותו אני נמצאת איפה שאני, מאושרת, שמחה, מצליחה ובעלת יכולות בלתי רגילות. אני רואה איך עולם האימון משנה לאנשים את החיים ומשפר להם אותם. אני רואה מתאמנים שמחויבים לתהליך שלהם, שעובדים, מתמודדים ומגיעים לתוצאות מדהימות. הצלחה גדולה מתחילה מהצלחות קטנות. ואני חסידה של המשפט הזה. לכן אני כל יום אוספת את ההצלחות שלי, את התובנות שלי ועם כל זה אני יוצאת מלאת סיפוק לשנת מנוחה". איפה למדת , כמה זמן הייתה ההכשרה ומה היה בתוכנית ? "אני למדתי בבי"ס "עוצמה" ביגור. למדתי בקורס שנתי כ-9 חודשים יום בשבוע, 6 שעות שבועיות. בנוסף היו לנו התנסויות מעל 20 שעות. אני עצמי עשיתי מעל 50 שעות התנסויות, מתוך רצון להתנסות הרבה כדי להתמקצע. בתוכנית למדנו כלים רבים של עולם האימון. למדנו על סגנונות תקשורת, למדנו על כלי אימון , גישות שונות באימון, דמיון מודרך. יצאתי עם ארגז כלים גדול למטרתי להפיץ אותו כדי שכל אדם יוכל להיות המאמן של עצמו." מיהו מאמן טוב לדעתך ? "מאמן טוב הוא דבר ראשון אדם שמקשיב למתאמן. אדם ששם את כל כולו למתאמן. אדם שמבין את המגבלות שלו ולכן אינו מתיימר, אלא בא לשרת את המאמן כאדם שבא לשקף ולהראות למתאמן את היכולות שאינו רואה כי אין לו מראה. כל אדם מסתכל למראה כל יום על המראה הפיזי. מאמן משמש כמראה ולכן משקף את מה שהמתאמן משדר לו, אומר לו במילים ובין השורות. לצורך זה המאמן חייב שתהייה לו יכולת גבוהה של הקשבה כדי שהאינטואיציה שלו תהייה נקייה ועל-ידי כך תשמש לו ככלי מוביל באימון. לדוגמא, באימון עם שרה (שם בדוי) במהלך האימון חשתי בקולה חוסר מחויבות להמטרה שהיא בחרה, היא פשוט בורחת ממנה. לא מוכנה להתחייב ליעדים ששמה לעצמה. על יד הקשבה לקולה ולאינטונציה שיקפתי לה שהיא לא מחויבת למטרה ולכן שאלתי אותה "אז מה חשוב לך באמת?". שרה ציינה "מחויבות לעצמי". שאלתי אותה "במה זה בא לידי ביטוי?". שרה אמרה "ירידה במשקל". מכאן כבר במפגש שני על-ידי הקשבה למתאמן ולאינטואציה שלי הגענו למטרה הפנימית של המתאמנת". איך את מרגישה עם העובדה שאין שום דבר שמונע מכל אחד להגיד שהוא מאמן או לפתוח בית ספר לאימון ? "אני אכן חושבת שזה בעייתי ואכן הלשכה למאמנים עושים מאמצים לעגן את העניין בחוק. אך למיטב הבנתי זה לא יקרה בקרוב. ישנה רפורמה חדשה ששמה את המאמנים בכמה קריטריונים שבהם יש "מאמן מוסמך" ו"מאמן בכיר". הבעייתיות הרבה היא שישנם אנשים שחושבים שהם מאמנים, ובאים לטפל באנשים. מאמן אינו מטפל וההפרדה חייבת להיעשות מלכתחילה. אני באה ממקום שכל התשובות נמצאות אצל האדם עצמו, אני כאן כדי לשקף ולגלות יחד איתו את הכוחות הטמונים בו כדי להגיע להצלחה ולמטרה שהוא הציב. אני כאן כדי לאמן ולהביא את האדם מנקודה A לנקודה B". האם את חושבת שאפשר לשלב את האותנטיות של האדם, הרוגע והשלווה עם תוכנית השגת המטרות? "ועוד איך. אותנטיות הוא הדבר הראשון שאימון עושה, אותנטיות, כנות, יושר והקשבה עצמית. ללא אלו לא יהיה אימון, אלא האדם יסתובב סביב עצמו. אחד המשפטים שרצים לי הרבה בראש הוא, שכל מה שאני עושה לטובה הוא. אם אני נמצאת במקום שאני פעילה, עושה, יוזמת את כל מה שאני הצבתי לעצמי, אך הקב"ה נותן לי תוצאה לא רצויה, הכל לטובה. אני את השיעור שלי למדתי במהלך העשייה. מתוך מקום זה יש שלווה ורוגע. אתן דוגמה מחיי, אני כל חיי הייתי מאוד פעילה רצה מחוג לחוג, פעילה בצופים. גם היום אני פעילה בכל מיני מקומות פרויקטים. היום אני נמצאת בהבנה להתמקד במה שיש לי ומה שאני מספיק זה לטובה, וזה מה שצריך להיות. לפני כן הייתי במקום של כעס ומירמור שלא הספקתי את כל מה שרציתי. מה שהוביל להרגשת פספוס וחוסר הגשמה עצמית. היום הגעתי לידי ההבנה שמה אני עושה זה מספיק, וזה לטובה. לכן היום אני מלאת אנרגיה, עשייה ומחייכת ושמחה." מהי ההגדרה שלך להצלחה? "הגדרת הצלחה שלי היא, היכולת ללמוד כל יום משהו חדש, תובנה חדשה, לומדת מטעות שלי, קוראת דבר חדש. היכולת לשמוח גם כשבא אתגר או קושי. היכולת לשמוח בחלקי וקבלת כל המתנות שאני מקבלת מהקב"ה ממקום של קבלה והוקרה". איך מאמן יכול לדעת שלאדם אין בעיות נפשיות, והאם את חושבת שיש דרך להתמודד עם כך ? "למאמן יש בעיה גדולה מאוד, הוא יכול לעבוד רק אם מי שמוכן לעבוד, להתאמן. זה כמו שמאמן כדורסל לא יוכל לאמן ילד שמסרב לשחק או שבכלל לא מופיע. מאמן חייב שחקן, אדם שפעיל ומוכן לשחק את המשחק של החיים שלו. אדם שלוקח אחריות. לכן ברגע שאני מבחינה שאדם לא שם, לא רוצה לשחק, לא פעיל, האימון נפסק מבחינתי. לי זה קרה עם המתאמן הראשון. הפניתי אותו לטיפול בתחום אחר. אני לא מתיימרת להתמודד עם אדם עם בעיות נפשיות ולכן ברגע שאני חשה שהאדם צריך אני ממליצה מפנה, אך בסופו של דבר האדם עצמו מחליט לאיפה הוא הולך". מה את חושבת על התוכניות של אלון גל ובכלל על תוכניות מהסוג הזה ? "אלון גל, מבחינתי הוא אמיץ, הוא לקח תחום שלא היה במודעות הציבור והעלה אותו למודעות הציבור. יש לו את הטכניקה שלו ולכן תמיד יהיו אלו שלא יאהבו או יתנגדו לו. מהמעט שראיתי ושמעתי כי אני לא צופה בטלוויזיה, הוא משנה חיים. הוא גורם לאנשים להתמודד מול הפחדים שלהם וללכת עד הסוף למטרות שלהם. גם אם הוא מצליח עם כולם, זה לא משנה כי האדם החשוב באמת הוא המתאמן, האם הוא עובד או זורק את האחריות לאנשים אחרים". באיזה שיטה את עובדת ? "אני עובדת בשיטת קו-אקטיבי תוך שילוב כלים ודרכים שלמדתי. הדבר שמוליך אותי לאורך כל האימון הוא הקשבה, הקשבה למתאמן והקשבה לאינטואיציה שלי. אני מאמינה שלכל אדם יש את כל התשובות בפנים וככל שהוא יצליח להוציא את התשובות ממנו הסיכוי עולה שהוא יצליח במשימות שהוא הציב לעצמו."
|
|