שופטת בית הדין הארצי לעבודה,
נטע רות, מרחיבה (יום ג', 13.2.18) את ההגנה הניתנת לנשים מפני אפליה בעבודה על-רקע מינן. רות קובעת, כי ניתן להטיל את האחריות לאפליה כזו גם על מי שהזמין עבודה מקבלן חיצוני שהעסיק את העובדת, ושגם גילויים לעומתיים של אפליה יכולים להביא להטלת פיצוי.
רות קובעת, שיש לתת פרשנות מרחיבה למונח "מעסיק" שבחוק שוויון הזדמנויות, כך שבנסיבות המתאימות יחולו הוראות החוק גם על מזמין השירות ששכר את הקבלן המעסיק במישרין את העובדת. ההכרעה האם להחיל פרשנות מרחיבה זו תיגזר מנסיבות המקרה והאם יש בה כדי להגשים את תכליתו של חוק השוויון.
לדברי רות, התשובה לשאלה תיגזר בין היתר מחומרת האפליה ומתרומתו הפוטנציאלית או המעשית של מזמין השירות לאפליה זו. יתרה מזאת: בהינתן פערי הכוחות שבין המזמין לבין הקבלן, ייתכנו מקרים בהם מידת אחריותו של המזמין אף תהיה גדולה מזו של הקבלן למרות שהוא המעסיק הישיר. רות מדגישה, שיש להביא בחשבון גם את העובדה שחלק לא מבוטל מן העובדים המועסקים בידי קבלנים, משתייכים לאוכלוסיות שעליהן בא להגן חוק השוויון.
בנוגע לגילויי האפליה אומרת רות, כי זו עשויה לבוא לידי ביטוי לא רק במעשים ובמחדלים מפורשים, אלא גם ברימוזים או בהתייחסויות הנובעות מדעות קדומות בנוגע לכך שמדובר בעובדת ולא בעובד. היא מכנה זאת "גילויים סמויים או לא מודעים של לעומתיות על-רקע מין", ואומרת שניתן יהיה לפסוק עליהם פיצוי למרות הקושי להוכיח שהם נבעו דווקא ממינה של העובדת.
הדברים נאמרו בפסק דין בו נקבע, כי חברת החשמל נושאת באחריות הישירה והעיקרית לאפלייתה של ליה נאידורף בשל היותה אישה - למרות שהועסקה בידי חברת כוח לעוצמה. רות קבעה, כי חברת החשמל חסמה את דרכה של נאידורף לתפקיד של מאבטחת ליוויים בתחנת הכוח רידינג, אפשרה להעסיק אותה בתפקיד זוטר יותר והביאה לפיטוריה לאחר שסירבה לקנות שתייה לאחד מקציני הביטחון - דרישה שהופנתה דווקא אליה בשל היותה אישה. כאשר התלוננה נאידורף על כך, השתיק אותה סגן הקב"ט במתחם והחברה העדיפה את גרסת הגבר שעבד איתה בלא לשמוע כלל את גרסתה שלה.
רות מוסיפה ומתארת את המציאות השוררת בחברת החשמל: "תת ייצוג בולט של נשים ובמיוחד בתפקידים בכירים יחסית; יחס לעומתי לנשים בהקשר של קבלה לעבודה ושוויון בשכר; האופי המנמיך מבחינה מקצועית ובזיקה למין העובדת [שבא לידי ביטוי בדרישה שתביא שתייה]... השתקה והדרה מיידית ומשפילה של העובדת לאחר שניסתה למחות על אותה דרישה".
לדברי רות, "התנהלותה של חברת החשמל והשימוש בכוחה כמזמין השירות תרמו באופן משמעותי, מתמשך, סמוי וגלוי כאחד לפגיעה חמורה בהיבט האישי (של העובדת) והקולקטיבי (הנוגע לשילוב נשים בעיסוקים או במקומות עבודה שיש בהם תת-ייצוג בולט לנשים); לפגיעה בשוויון בטווח המיידי והתוצאתי" בשל הפגיעה בשכרה של נאידורף; ולפגיעה בשוויון בטווח הארוך, משום שנשים יפנימו תחושת נחיתות בחברה זו.
חברת החשמל חויבה לפצות את נאידורף ב-130,000 שקל ולשלם לה הוצאות בסך 10,000 שקל. השופטות
לאה גליקסמן וסיגל דוידוב-מוטולה סברו שיש להסתפק בפיצוי של 70,000 שקל, אך נציגי הציבור מיכל גירון בן-גרא ושלמה נוימן הסכימו עם רות והכריעו כעמדתה. את חברת החשמל ייצגו עוה"ד חגי ורד, ניר גל ואלעד גרשקוביץ; את נאידורף ייצגו עוה"ד ערן גולן והדר זוסמן; ואת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה - עו"ד שירי לב-רן לביא.
