שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אלון אינפלד, ביטל פסק דין של שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בעיר, אורית ליפשיץ, לאחר שהתברר שהחברה הנתבעת יוצגה בידי עורך דין - והדבר לא הובא לידיעתו של בית המשפט.

שמואל טויטו תבע את חברת איתנים זכויות רפואיות, בטענה שרשלנותה בייצוגו גרמה לכך שלא קיבל את המגיע לו מן הביטוח הלאומי. החברה הגיבה בתביעה שכנגד, בטענה שהוא אינו משלם את שכרה תמורת טיפולה בענייניו מול משרד הביטחון. ליפשיץ דחתה את תביעתו של טויטו, קיבלה את התביעה שכנגד וחייבה אותו לשלם לאיתנים למעלה מ-20,000 שקל. בתום הדיון אמר טויטו, כי מנכ"ל איתנים, דביר גואטה, אשר ייצג אותה בדיון - הוא עורך דין. ליפשיץ השיבה, כי מאחר שהדיון יסתיים - עליו לערער.

אינפלד אומר, כי קיים חשש מוחשי שהימנעותו של גואטה מלגלות שהוא עורך דין, גרמה לעיוות דין. ליפשיץ לא ידעה כאמור עובדה זו, ולכן לא יכלה להגן על זכויותיו של טויטו ולא סייעה לו במידה הנדרשת במקרים כאלו. עוד קיים חשש, כי ממצאי המהימנות של ליפשיץ הושפעו מחוסר האיזון בין הצדדים והדינמיקה שנוצרה באולם. אינפלד הורה לקיים מחדש את הדיון בפני שופט אחר, וחייב את איתנים לשלם לטויטו הוצאות בסך 4,000 שקל.

שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, כוכבה לוי, חרגה מסמכותה כאשר פסקה פיצוי בסך 41,000 שקל - שכן סמכותו של בית משפט זה מוגבלת לסכום של 33,400 שקל. כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בעיר, רחל ברקאי. לוי פסקה סכום למתווך אלי מנשה בתביעתו נגד הלקוח מיכאל חזות לתשלום דמי תיווך בעסקה לרכישת דירה בגבעתיים.

חזות ערער על פסק הדין וברקאי קבעה, כי הסכום אותו ישלם יוקטן ל-33,400 שקל - אם כי דחתה את בקשתו לבטל את פסק הדין כולו ולהעביר את התיק לבית משפט השלום. קביעותיה העובדתיות של לוי אינן מצדיקות התערבות של ערכאת הערעור, ולכן יש מקום רק לתקן את הסכום שכאמור היווה חריגה מסמכותה של אותה ערכאה.

חברת דואר ישראל תפצה את אלכסיי ויוקין ב-25,000 שקל על אובדן חבילה ובה בולים בשווי זה, אותה שלח באמצעותה לאיש עסקים רוסי על-מנת שימכור אותם ללקוח בסנט פטרסבורג. הרשמת הבכירה קרן מרגולין-פלדמן קיבלה את גרסתו של ויוקין בנוגע לשווי החבילה, לאחר שהציג מסמכים על רכישת הבולים ועל הסכום בו בוטחו. חברת הדואר אומנם הציגה אישור מהחברה המקבילה ברוסיה שדבר הדואר נמסר, אך בה בעת נמסר שאישור המסירה עצמו - אבד. בנסיבות אלו, קובעת מרגולין-פלדמן, מוטלת האחריות על הדואר הישראלי.

ויוקין גם תבע החזר הוצאות בסך 2,200 שקל, אך מרגולין-פלדמן זיכתה אותו ב-750 שקל בלבד. בין היתר היא מציינת, כי ויוקין נהג בצורה מיתממת ובלתי ראויה, אשר נועדה להסביר מדוע הגיש את התביעה במקום להשלים את הבירור שלא באמצעות בית המשפט.

אבנר לנדור לא היה רשאי לבטל את העסקה בה רכש דלת לביתו מחברת מ.ט.י.מ שבבעלות משפחת מנשירוב - קבע השופט יעקב גולדברג. לנדור הזמין ב-23,400 שקל דלת ייחודית לביתו שהיה בשלבי בנייה, וכאשר התגלו ליקויים בדלת עם התקנתה - סירב לאפשר ליצרן לתקן אותה. הוא טען, כי מאחר שבשלב קודם לא סופקה הדלת כפי שהזמין אותה - אין הוא רוצה מגע כלשהו עם החברה.

גולדברג אומר, כי בניגוד לטענתו של לנדור - מדובר בפגמים שוליים יחסית שניתן לתקן בקלות רבה. פגמים אלו אינם מהווים הפרה יסודית של החוזה ואינם מצדיקים את ביטולו. לנדור ידע שהדלת הותאמה במיוחד לצרכיו ולא ניתן למכור אותה לאיש, אך הוא היה אדיש לעובדה זו. לא היה יסוד לטענתו כאילו היצרן רימה אותו, אלא הוא שנהג בחוסר תום לב ונמנע מהקטנת הנזק - קובע גולדברג. במקביל נמצא שלנדור זכאי לפיצוי על טרדתו - וגולדברג העמיד אותו על 4,680 שקל - הסכום אותו נותר חייב ליצרן.

חברת פלאפון תפצה את חן פורסילן ב-1,400 שקל על מסרים פרסומיים שהעבירה לו בדוא"ל ובשיחות טלפוניות - קבע הרשם הבכיר אורן כרמלי, אשר קיבל כעשירים מסכום התביעה. פורסילן טען, כי ביקש במפורש מנציגת השירות של פלאפון - כאשר הצטרף ללקוחותיה - שלא להעביר לו מסרים פרסומיים; פלאפון לא הפריכה טענה זו.

החברה שלחה לפורסילן הצעות לרכישת מכשיר טלפון חכם ושירותי סייבר, וזאת בניגוד לחוק הספאם, ועל כך תפצה אותו ב-1,200 שקל. פיצוי נוסף של 200 שקל יינתן על ארבע שיחות שיווק אנושיות, שאמנם אינן מהוות הפרה של חוק הספאם (שאינו חל על מסרים אנושיים), אך כרמלי קבע שמדובר בהפרה של חוק הגנת הצרכן היוצר עילה נזיקית. עוד נדחתה טענתה של פלאפון, לפיה אינה אחראית למסרים משום שהם בוצעו בידי משווקים עצמאיים. החברה גם חויבה לשלם הוצאות בסך 300 שקל.