חומרת העבירה צריכה להוות רק במקרים חריגים שיקול בהחלטה על שחרורו המוקדם של אסיר - סבור שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל. לאחר פרישתו של השופט יורם דנציגר בסוף החודש, יהיה הנדל השלישי במדרג שופטי העליון (אחרי הנשיאה אסתר חיות והמשנה חנן מלצר).

הנדל אומר כי בשגרת פעילותה של ועדת השחרורים, עליה להתמקד ב"מסלול העושה" ולהביא בחשבון רק שיקולים הנוגעים לעבריין - מעשיו בעבר והתחזיות לעתיד - תוך שימת דגש על אלמנט המסוכנות. עם זאת, החוק גם קובע ש"במקרים בעלי חומרה מיוחדת ובנסיבות מיוחדות שבהם סברה הוועדה, כי שחרורו על האסיר על-תנאי יפגע במידה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק והרתעת הרבים", בשל העדר יחס הולם בין חומרת העבירה לבין המאסר הממשי - היא רשאית להביא בחשבון גם זאת.

הנדל מדגיש: "סעיף זה - אם תרצו 'מבחן המעשה החמור' - מחייב זהירות, ואף זהירות רבה. יש לזכור, כי 'אמון הציבור' אינו אך עניין אמפירי, כי אם סוגיה נורמטיבית במהותה. משמע, ראוי לייחס משקל לתגובתו האפשרית של הציבור לשחרור המוקדם, רק כאשר תגובה זו משקפת את נורמות שיטת המשפט הישראלי ומבטאת רתיעה מוצדקת מן השחרור. משום כך, ניתן לצעוד במסלול החילופי - הפותח פתח להעדפת אמון הציבור והרתעת הרבים על פני שיקולים הפרטניים הנוגעים למבקש - רק במקרים חריגים".

עוד אומר הנדל: "לאסיר לא עומדת זכות קנויה לשחרור מוקדם. אולם, שעה שהמחוקק הישראלי בחר לאמץ מוסד זה, יש להפעילו ברגישות כלפי האסיר והחברה גם יחד, תוך שימת דגש על המסוכנות הממשית הנשקפת לחברה מן השחרור".

הנדל דחה (15.2.18) את בקשתו של ירון ברכה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז, ולפיה לא יזכה לשחרור מוקדם. ברכה הרג חמישה נוסעי רכב אחר ואת אחיו התאום, כאשר בשנת 2007 נהג במהירות של 171 קמ"ש בהשפעת אלכוהול וסמים ונכנס לצומת באור אדום. הוא נדון ל-16 שנות מאסר ואמור להשתחרר בשנת 2023. ועדת השחרורים קיבלה את בקשתו לשחרור מוקדם, אך המחוזי קיבל את ערעור המדינה - והחלטתו אושררה כאמור בידי הנדל, האומר שבמקרה זה ראוי להביא בחשבון את חומרת העבירה. את ברכה ייצגה עו"ד רותם טובול, ואת המדינה - עו"ד יונתן נד"ב.