מהומות בטהרן: שלושה שוטרים נהרגו

ממשלות זרות השתמשו בלטאות וזיקיות כדי לרגל אחרי תוכנית הגרעין האירנית – טוען חסן פירוזבאדי, שהיה רמטכ"ל הצבא האירני בשנים 2016-1989 וכיום משמש כיועץ צבאי בכיר למנהיג העליון של המדינה, עלי חמינאי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הציג (יום א', 18.2.18) בוועידת הביטחון הנערכת במינכן שבגרמניה שרידים מהמל"ט האירני שיורט בסוף השבוע שעבר על-ידי חיל-האוויר בצפון. במהלך דבריו, שלף נתניהו גם שריד מכלי הטיס ופנה לשר החוץ של אירן, מוחמד ג'וואד זריף, ואמר: "זריף, אתה מזהה את זה? זה שלך. אתה יכול לקחת איתך מסר למנהיגי טהרן: אל תבחנו את נחישותה של ישראל".

שלוש נקודות הקשורות ל"יום הקרב" בסוריה בסוף השבוע שעבר - הראשונה קשורה לתמונה הכללית בסוריה. באופן טבעי כל תשומת הלב התקשורתית שלנו התמקדה בנו, ונוצר הרושם שרק זה מה שמתרחש בסוריה שבה "שככו הקרבות והמלחמה למעשה הסתיימה". זאת תמונה לא נכונה, ומטעה. ממש כאשר תקפנו בסוריה, חיל-האוויר הסורי המשיך בהפצצות חסרות רחמים על הרבעים המזרחיים של דמשק. שם מופעל גז כלור, מאות אזרחים נהרגים ובעולם בקושי "מצייצים"; כמה ימים לפני כן, ממזרח לנהר הפרת, חיל-האוויר והארטילריה האמריקנית ערכו טבח של ממש בכוח צבאי סורי, מלווה בחיילים רוסיים מוסווים, שניסה לתקוף כוחות כורדים. מדובר בלפחות 100 הרוגים ומאות פצועים.

יום שבת האחרון (10.2.18), היווה שלב חדש בהיסטוריה המתגבשת ונכתבת של מדינת ישראל. רבים מאתנו שואפים להאמין כי העולם כמנהגו ימשיך וינהג. הרי צה"ל הינו צבא שלו יכולת מופלאה להדוף כל אויב וכל תוקפנות. וההיסטוריה תוכיח. חיל-האוויר שלנו ניצח ניצחון מוחץ בכל ההתמודדויות שהיו עד עכשיו. מעידה קלה בתחילת מלחמת יום כיפור (ועל-פי אמירתו של הנשיא המנוח, עזר וויצמן: "הטיל כופף את כנף המטוס"), תוקנה עד מהרה. החייל (חיריק ביוד), חזר שוב להיות חייל מנצח בכל ההיתקלויות שהיו לו מאז, כולל נצחונות משמעותיים במיוחד. ביניהם, לפי פרסומים זרים, חיסול הכור הגרעיני הסורי, שבו היו אמורים הסורים לייצר נשק בלתי קונבנציונלי. מאז הייתה לחה"א שליטה ברורה בשמי סוריה לאורך עשרות שנים.

כדי לקבל תמונת מצב בסוגיית קיומה של ישראל, יש לבחון את הרציונאל הקיומי של מדינת היהודים, כמקובל במדע המדינה. הנחת היסוד של הרצל נבעה מרוח ההתעוררות הלאומית במאה התשע עשרה. כיון שהגלות הייתה לדעת מייסדי הציונות הסיבה לאנטישמיות, הפתרון היה, על-פי הבנתם, בריכוזם של היהודים במדינה ריבונית משל עצמם. על כן כתב הרצל בהקדמה ל"מדינת היהודים", כי עם כינונה של מדינה בו התושבים כולם הם יהודים, תחדל האנטישמיות, ואפילו בצבא לא יהיה כל צורך.