בית המשפט העליון קובע (יום ד', 7.3.18) בהלכה מחייבת, כי במשפט הפלילי לא קיים מושג של "בגיר-צעיר". קביעה זו באה לאחר מספר פסיקות הפוכות, כולל של העליון עצמו.
ההגדרה "בגיד-צעיר" שימשה שופטים בהתייחסם לצעירים בני מעט יותר מ-18, כאשר נטו להקל בעונשיהם ולהעדיף את אינטרס השיקום - כפי שקובע החוק לגבי קטינים. אולם כעת אומר השופט
נעם סולברג, כי חוק הנוער מגדיר "קטין" כ"מי שטרם מלאו לו 18 שנים", ואילו חוק הכשרות המשפטית אומר: "אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר".
סולברג קובע: "עינינו הרואות, החוק אינו מגדיר 'בגיר-צעיר' כקטגוריה נפרדת; החוק גם אינו מותיר מקום לבית המשפט לעשות כן. תוספת של קטגוריה פסיקתית ('בגיר-צעיר'), גורעת מתוקפו של הסיווג הסטטוטורי ('קטין' מזה ו'בגיר' מזה, כשגיל 18 שנה הוא קו פרשת המים).
"אך לא אלמן ישראל. קיימת חובת תסקיר בטרם שליחתו למאסר של נאשם עד גיל 21; גילו של נאשם יכול שיהיה שיקול בקביעת מתחם העונש ההולם, כמו גם בגזירת העונש המתאים. הנה כי כן, שיקול הדעת מסוּר לבית המשפט לעשות כחוכמתו בענישת נאשם, להתחשב גם בגילוֹ, אך זאת מבלי צורך בקטגוריה פסיקתית נוספת, שעלולה לטשטש את הקלסיפיקציה הסטטוטורית".
השופטת
יעל וילנר אומרת: "הגם שבית המשפט רשאי להתחשב בגילו של הנאשם כשיקול לקולא בעת גזירת דינו, הרי שהתחשבות זו באה מכוחה של ההוראה הכללית הקבועה בסעיף 40יא(1) לחוק העונשין, ואיננו נדרשים ליצירת קטגוריה פסיקתית נפרדת שאיננה מוגדרת בחוק". גם השופט
יוסף אלרון הסכים עם סולברג.
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של פהדי אבו אלקיעאן, שהציע לחמאס לשמש כמחבל מתאבד או לנהוג מכונית תופת ונדון לארבע שנות מאסר. הוא טען בערעורו, כי יש לראות בו "בגיר-צעיר" ולכן להקל בעונשו. על כך אומר סולברג, כי מדובר בטענה מוזרה (כלשונו): "המערער היה אז כבן 21, ולטענת בא-כוחו 'בגיר-צעיר'. תמהני, עד לאיזה גיל עלינו להמתין על-מנת שהמערער יבין שאין לבצע פיגוע ירי, לא לשמש כמחבל מתאבד, לא לנהוג במכונית תופת?". את אבו אלקיעאן ייצג עו"ד דרויש נאשף, ואת המדינה - עו"ד מריה ציבלין.
