משרדו של עו"ד משה וינברג נהג בעזות מצח, כאשר ניסה לקבל עוד 34,000 שקל בהליך פשיטת רגל - קובע (יום ב', 12.3.18) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית. הוא חייב את וינברג בתשלום הוצאות בסך 45,000 שקל.

וינברג תבע מאהרון קאשי שכר טירחה, פתח נגדו בהליכי פשיטת רגל ועו"ד אופיר שדה ממשרדו התמנה כנאמן בהליכים. תחילה אישר שדה תביעות חוב ב-358,000 שקל, מתוכן 333,000 היו למשרד וינברג, ובקופתו היו די כספים לתשלום מלא של החובות. אולם לאחר מכן אישר תביעת חוב בסך 2 מיליון שקל של רשות המיסים, שמשמעותה הייתה שרק הרשות תקבל סכום כלשהו. כיוון שכך, הגיע שדה להסכם עם הרשות - מחוץ להליכי פשיטת הרגל - בדבר תשלום של 850,000 שקל וקאשי קיבל הפטר מלא לאחר ששילם את יתר חובותיו.

בית המשפט קבע לשדה שכר של 133,000 שקל. וינברג טען, כי בשלב הראשון הוא היה אמור לשלם לשדה - כשכר נאמן - רק 14,000 שקל, אך בשל דרישת החוב של הרשות - עלה חלקו בשכר ל-48,000 שקל, ולכן תבע מן הרשות את ההפרש (בגובה תביעה קטנה, מעיר עמית). בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו של וינברג, ועמית דחה את ערעורו תוך ביקורת קשה על התנהלותו.

עמית מציין, כי באותה עת היה שדה שכיר במשרד וינברג. הוא קיבל כאמור 133,000 שקל - לעומת 57,000 שקל שאמור היה לקבל בלא תביעת החוב של רשות המיסים. כלומר: מדובר ב-76,000 שקל נוספים שנכנסו לקופתו של וינברג. אומנם כנושה הוא קיבל 34,000 שקל פחות, אך בשורה התחתונה - מצבו הוטב ב-42,000 שקל בזכות תביעתה של הרשות.

עמית מוסיף: "עזות המצח של המערערת גדולה עוד יותר בהינתן שאילולא ההסדר שהוצע על-ידי בית משפט קמא, מחוץ לקופת פשיטת הרגל, המערערת לא הייתה מקבלת פרוטה שחוקה כנושה. זאת, לאחר שהנאמן הכיר בחוב בדין קדימה לרשות המס בסכום של 1.11 מיליון שקל... המערערת מנסה למעשה לפתוח הסדר נושים שקיבל תוקף בהחלטות חלוטות של בית משפט קמא. גם מטעם זה יש לדחות את הערעור", הוא אומר. השופטים דפנה ברק-ארז ויוסף אלרון הסכימו עם עמית. את וינברג ייצג עו"ד רונן אמר, ואת רשות המיסים - עו"ד טליה נעים.