עו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל - לשעבר הכלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה - גררו שמונה תובעים להגיש בקשות חסרות כל יסוד לתביעות ייצוגיות נגד 14 בנקים וחברות אשראי. לנגר ושראל התגלו כחסרי כל הבנה והנחות היסוד שלהן היו שגויות לחלוטין. התנהלותם עלתה ללקוחותיהם בחיוב בהוצאות בסך 390,000 שקל. פסק הדין מגלה, כי לנגר הוא "שור מועד" שבעבר נקבע שפעל בניגוד לחוק ושאינו מתאים להיות בא הכוח בתביעה ייצוגית.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודה פרגו, דחה (1.3.18) את הבקשות לתבוע את הפועלים, לאומי, מזרחי-טפחות, איגוד, הבינלאומי, דיסקונט, מרכנתיל-דיסקונט, יהב, אוצר החייל, בנק הדואר, ישראכרט ולאומי קארד. הבקשות היו בהיקף של מיליארדי שקלים והוגשו בטענה שכל אלו גובים שלא כדין עמלת הפרש המרה, הפרשי שער ועלות שירות בעסקות במטבע חוץ.
המבקשים יוצגו בידי לנגר והסתמכו על חוות דעת של שראל. פרגו אומר: "אין כל ממש בבקשות אלה. לצערי, בפני מקרה בולט של בקשות להתיר תובענות ייצוגיות שהוגשו כלאחר יד וללא כל בסיס עובדתי ומשפטי המצדיק את הדבר". לדבריו, הוא מתקשה להבין כיצד הוגשו בקשות כאלו "ללא בדיקה מעמיקה של העובדות וההוראות המחייבות עם מומחים עתירי ידע וניסיון בהתנהלות המסחר במטבע חוץ".
עוד אומר פרגו, כי לנגר (שגם ייצג וגם תבע והגיש תצהיר) ביצע שוב ושוב "מקצי שיפורים" ו"ניסיון וטעייה", כאשר הגיש בקשות לתקן את התביעות ולהוסיף מסמכים - עד שהחליט שאין לאפשר זאת עוד. בעקבות זאת ביקש לנגר לאפשר לו למחוק את התביעות, אך התברר שמטרתו היא להגיש אותן מחדש בתוספת אותם קטעים שנמנעו ממנו בידי פרגו - ולכן נדחתה בקשתו. למרות זאת, הוא התייחס בסיכומיו לנושאים שנאסר עליו להעלות ולמסמכים שנאסר עליו להציג, והתעמת עם מומחי ההגנה למרות שלא הביא עדים משלו להפריך את חוות דעתם.
פרגו קובע, כי הבנקים וחברות האשראי פעלו כדין בתחום המט"ח. הוא מציין, כי למרות שהפיקוח על הבנקים עוקב בצורה יום-יומית אחרי פעילותם - הוא לא מצא לנכון להעיר להם בנושאים שעלו בתיק, ולא ייתכן שלא היה מתערב אם היו פגמים כפי שנטען. תשובתו של שראל לתמיהה זו הייתה, שהפיקוח נכשל בתפקידו. למרות זאת, מעיר פרגו, מחק לנגר את הפיקוח על הבנקים מרשימת הנתבעים.
ללנגר ולשראל "אין ידע, ניסיון והבנה מספקת את המסחר במט"ח וההוראות המחייבות בנדון; כל הפאזל העובדתי והתזה המשפטית אותה הרכיבו ויישמו השניים יחדיו, הם שגויים לחלוטין ואינם תואמים את אופן ההתנהלות במט"ח, את החוק, כללי הבנקאות והוראות המפקח על הבנקים" - קובע פרגו, ומבסס את דבריו על פני עמודים רבים מתוך פרוטוקול עדויותיהם של השניים. בשל העדר הידע והניסיון, שראל ולנגר הניחו הנחות יסודות שגויות לחלוטין, הציבו אותן בנוסחאות חשבונאיות שגויות לחלוטין ויצרו קונסטרוקציות משפטיות חסרות יסוד.
הנחת היסוד השגויה ביותר הייתה שהפרשי השער בין רכישה ומכירה של מט"ח מהווה עמלה, אומר פרגו. לא מדובר במסחר קמעונאי בין הבנק לבין הלקוח, הוא מסביר, אלא ברכישת כמויות מט"ח עצומות, ולכן על הבנק להבטיח את עצמו למקרה של ירידה בשער - ומכאן ההפרשים. טעותם של לנגר ושראל נובעת מ"אי הבנה מוחלטת בנושא המסחר הבין-בנקאי... בשל אי-הכרתם וידיעתם כיצד מתנהל המסחר הבין-בנקאי בחדר העסקות ובכלל". הנחות היסוד הנוספות של שראל הן המצאה שלו וכלל אינן ניתנות לחישוב, מוסיף פרגו.
בשולי פסק הדין מזכיר פרגו שני פסקי דין אחרים שניתנו בעניינו של לנגר, אך אינו מצטט אותם. בדיקת News1 מעלה, כי מדובר בשתי אמירות משמעותיות במיוחד. בפברואר 2014 קבע שופט בית משפט השלום בחיפה,
אחסאן כנעאן, כי לנגר שימש כיועץ השקעות לפחות ל-20 איש בלא שהיה בידיו רישיון כחוק וחייב אותו לשלם 140,000 שקל לאחד מלקוחותיו.
ביוני 2015 דחה שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אלכס קיסרי, בקשה לתביעה ייצוגית נגד קיבוץ גשר הזיו בה ייצג לנגר - בעצמו חבר הקיבוץ - את המבקשת. קיסרי מציין, כי שנתיים קודם לכן הגיש לנגר בקשה דומה שהסתיימה בבקשת הסתלקות. לנגר "חסר את הריחוק המתבקש בין עורך הדין המייצג לבין התובע הייצוגי... ריחוק המאפשר לעורך הדין להשקיף על העניין כמתבונן מהצד ולא כבעל דבר, ולהעלות את הטענות רק לאחר שהוא שקל את טיבן ואת התוחלת שבהעלאתן".
בנוגע להוצאות אומר פרגו, כי ברור לו שהיה מקום לפסוק הוצאות גבוהות בהרבה מאשר 30,000 שקל לכל נתבע (למעט אוצר החייל שלא התייצב), אך הוא מביא בחשבון שמדובר בעיקר באנשים פרטיים אשר נתנו את אמונם בלנגר ושראל, כאשר האמינו שיש להם הידע והניסיון הדרושים ומכאן שגם סיכוי שתביעתם תתקבל.
