הממשלה החליטה בצורה חד-צדדית שלא לקיים את פסק דינו של בית המשפט העליון ולא להגדיל את שטח המחיה של האסירים. כך עולה מהודעה שמסרה (יום ד', 14.3.18) הפרקליטות לבית המשפט העליון.
בחודש יוני שעבר הקציב בג"ץ למדינה תשעה חודשים להגדלת שטח המחיה לשלושה מ"ר לפחות, ושנה וחצי - להגיע ליעד של ארבעה מ"ר (ללא מקלחת ושירותים) או 4.5 מ"ר (עם מקלחת ושירותים). בשבוע שעבר ביקשה המדינה דחייה של תשע שנים בביצוע פסק הדין, בטענה שזהו הזמן הדרוש לבניית בתי כלא חדשים - הצעד העיקרי למילוי פסק הדין. המדינה הזהירה, כי בלא דחייה כזאת - יהיה עליה לשחרר עד 6,000 אסירים, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.
המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון,
חנן מלצר, הורה למדינה לדווח על הצעדים שנקטה למימוש השלב הראשון של פסק הדין. עו"ד רן רוזנברג מהפרקליטות חוזר ביותר מ-1,000 מילים על עיקרי בקשת הדחייה שהגישה המדינה ורק בסעיף 9 אומר: "במצב דברים זה, ולאור הסיכון הרב הנשקף לשלום הציבור משחרור המוני של אסירים ועצורים, כמו גם הפגיעה הקשה בתכליות הענישה, הוחלט על-ידי הממשלה שלא לנקוט בדרך פעולה זו" - כלומר: שלא לשחרר אסירים ולא לקיים את פסק הדין.
הפרקליטות טוענת, כי עמידה בתאריך היעד הראשונה פירושה שחרור נרחב של אסירים ועצורים. היא גם מאשימה למעשה את בתי המשפט ביצירת מצב בו אינה יכולה לעמוד בפסק הדין: "שירות בתי הסוהר נדרש מטבע הדברים לכבד הן את פקודות המאסר והן את פקודות המעצר המועברות אליו על-ידי בתי המשפט, ובמובן זה אין בכוחו להשפיע על זרם וקצב האסירים והעצורים המחויבים על-פי ההחלטה השיפוטית להיכנס למתקניו".
לדברי הפרקליטות, אין מקום לשחרר המוני אסירים משום שמקומותיהם ייתפסו עד מהרה, ואין אפשרות לחזור שוב ושוב על צעד זה. עוד היא מזהירה, כי שחרור אסירים שלא עברו שיקום, מגדיל את הסיכוי שיחזרו למעגל הפשיעה. לדבריה, שליש מכלל האסירים הם מחבלים, הנמנים על אלו שיש להם פחות משלושה מ"ר, ואותם לא ניתן כלל לשחרר בשל מסוכנותם הרבה. המדינה מעריכה "בזהירות המתבקשת", כי תוך שנה מיישום החלטת הממשלה [שטרם החל], ניתן יהיה להוסיף 1,800 מתוך 6,000 מקומות הכליאה הדרושים לעמידה ביעד של 4.5-4 מ"ר.
הפרקליטות גם טוענת, כי הודיעה על כך ברגע האחרון [ולמעשה יצרה עובדה מוגמרת] משום ש"המדינה סברה שנכון יהיה לפנות אל בית המשפט הנכבד כאשר יהיו בידיה המענים הנדרשים לשם קיום מלוא פסק הדין. זאת ניתן היה לעשות, רק לאחר גיבוש החלטת הממשלה ועיגון כלל המשאבים הנדרשים למימושה". יצוין, כי כפי שפורסם ב-News1 - לאורך שלוש שנות הטיפול בעתירה, ביקשה המדינה עוד ועוד ארכות ודחיות, זמן שאותו ניתן היה לנצל על-מנת להתחיל בעבודת מטה לקראת אפשרות של פסק דין שיורה לצמצם את מספר האסירים - אך לא עשתה זאת.
