שתי החלטות של בית המשפט העליון שניתנו היום (יום ד', 21.3.18) עשויות לרמז על תחילתו של כיוון חדש: הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה בשל הליכי סרק.

אלן ספירא ביקש לערער על פסק דינה של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח, שאישרה פסק בוררות של הבורסה היהלומים בו חויב לשלם 1.6 מיליון דולר ליורגן ביק. השופט דוד מינץ דחה על הסף את הבקשה, מבלי לבקש אפילו את תגובתו של ביק, באומרו שאין כל הצדקה לדיון בנושא בגלגול שלישי (אחרי הבוררות והמחוזי), ושבקשתו של ספירא נגועה בחוסר תום לב. לא רק שהוא הסכים להשתתף בבוררות, בניגוד לטענתו מאוחר יותר, אלא שגם נראה שהסכמתו הייתה כפופה לכך שהוא יזכה בה - אומר מינץ.

בסיום ההחלטה אומר מינץ: "הואיל ולא היה יסוד לבקשה, ולמרות שהמשיב לא נדרש להגיב עליה, המבקש ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 שקל". את ספירא ייצגו עוה"ד אמיר אלטשולר ועדינה סקוצ'ילס.

במקרה השני הגיש שלמה עמר עתירה לבג"ץ, אותה מתאר השופט יצחק עמית: "העתירה מתארת, באופן עמום, הליך משפטי שהתנהל בעקבות תאונת דרכים. ככל שניתן להבין, העותר, באמצעות מיופה כוח שאינו עורך דין, מלין על כך שתמונות מן האירוע לא הוגשו במסגרת ההליכים המשפטיים. העותר הוסיף כי פסק הדין שפורסם במאגר משפטי מסחרי הוא 'בכלל לא כמו פסק דין שניתן בפועל'; העותר תמה מדוע בית המשפט המחוזי העלה ספקות לגבי כשרות ייצוגו של המערער; וכן שאל מדוע פסק הדין ה'ראשוני' ניתן בהיעדרו של הנתבע".

עמית קובע, כי דינה של העתירה להידחות, גם משום שקשה להבין מה עומד ביסודה וגם ובעיקר משום שבג"ץ אינו ערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות. עמית מציין, כי רק בחודש שעבר דחה את בקשתו של עמר לדיון בגלגול שלישי באותו נושא וחייב אותו בהוצאות לטובת המדינה. הפעם חייבו עמית והשופטים אורי שהם ודוד מינץ את עמר בהוצאות דומות של 1,000 שקל.