בית המשפט העליון מותח ביקורת יוצאת דופן על פסק דין שנתנו בבית המשפט המחוזי מרכז הנשיא אברהם טל והשופטים זהבה בוסתן ושמואל בורנשטיין. השופטת ענת ברון קובעת (יום ג', 27.3.18), כי לפסק הדין לא היה בסיס עובדתי ולכן יש מקום להתערבות נדירה של העליון בגלגול שלישי.

קיריל סטצנקו נדון בשנת 2007 ל-13 שנות מאסר לאחר שהודה בהריגה וחויב לפצות ב-50,000 שקל את אמו של הקורבן (כיום - 120,000 שקל לאחר ריבית והצמדה). במהלך מאסרו עבר סטצנקו שיקום יוצא דופן: הוא היה נרקומן חסר בית שלא ידע עברית והתפרנס מגניבות, אך התנקה מסמים, סיים בהצלחה תוכניות טיפוליות, למד עברית, החל לעבוד במסגרת המאסר והוא יוצא לחופשות ללא הגבלה.

ועדת השחרורים החליטה לשחרר את סטצנקו בינואר 2017, אך המחוזי מרכז קיבל את ערעור המדינה וביטל את ההחלטה. טל, בוסתן ובורנשטיין קבעו, כי סטצנקו אינו עושה מאמץ של ממש לשלם את הפיצוי בו חויב. למרות שבית המשפט העליון קיבל ואינו דן כלל בגלגול שלישי בשחרור אסירים, החליטה ברון לא רק לדון בערעורו של סטצנקו, אלא אף לקבל אותו.

ברון אומרת: "משמעות פסק דינו של בית המשפט המחוזי
היא מתן מעמד של תנאי סף לשאלת התשלום; קרי: תנאי שבלעדיו לא ייתכן שחרור על תנאי ממאסר. אולם אין אחיזה בלשונו של חוק שחרור על תנאי לכך שתשלום הפיצוי לקורבן עבירה מהווה תנאי סף לשחרור ממאסר; ואף לא ניתן למצוא עיגון לקיומו של תנאי מעין זה בתכליתו של החוק".

לדברי ברון, החלטתו של המחוזי לוקה בטעויות עובדתיות ומתעלמת מכך שהמרכז לגביית קנסות טעה וייחס לקנסות תעבורה חלק מהתשלומים שהעביר סטצנקו על חשבון הפיצוי. אין לזקוף לחובתו של סטצנקו את העובדה שבהיותו נרקומן וחסר כל, לא הצליח להסדיר את התשלומים. לא היה מקום לקבוע שהוא מבזבז על מנעמי החיים את שכרו - 3,000 שקל בחודש: אסירים רוכשים ציוד ומזון מעבר למה שמספק להם השב"ס.

המחוזי גם טעה כאשר טען שהיה על סטצנקו להפקיד סכומים קטנים על חשבון הפיצוי, שכן במצב שנוצר - היה עליו לשלם 30,000 שקל או כלום. "לא ניתן לדעתי להסכין עם קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה המבקש לא גילה מחויבות מספקת לתשלום הפיצוי", מסכמת ברון את החלק העובדתי.

גם בחלק המשפטי שגה המחוזי, ממשיכה ברון. "תשלום הפיצוי
לקורבן עבירה הוא שיקול רלוונטי בבואה של ועדת שחרורים לקבוע אם האסיר שלפניה ראוי לשחרור על תנאי ממאסר. ואולם המדובר בשיקול מתוך שורה של קריטריונים שעל ועדת השחרורים ליתן עליהם את הדעת כמכלול, אגב שקלולם ובחינת כל מקרה לגופו". פסק דינו של המחוזי גם סותר למעשה את תמרור האזהרה שהציב העליון "מפני יצירתו של מסלול עקיף למאסר חלף פיצוי - שאינו מעוגן בדין".

ברון מוסיפה: "מתן 'מעמד על' לשאלת תשלום הפיצוי, על פני כל אותם נתונים ושיקולים אחרים המנויים בסעיף 9 לחוק, יש בה משום פגיעה בתכליתו השיקומית של חוק שחרור על תנאי". ועדת השחרורים היא בעלת המומחיות והידע, והתערבות בהחלטותיה צריכה להיעשות ממילא במשורה. ברון גם הורתה למרכז לגביית קנסות לבחון שוב את הסדר התשלומים של סטצנקו.

השופטים אורי שהם ועוזי פוגלמן הסכימו עם ברון. את סטצנקו ייצגו עוה"ד ענת יערי ואריאלה גואטה, ואת המדינה - עו"ד סיגל אבנון.