רשות החברות הממשלתיות, בתקופה בה נוהלה בידי
אורי יוגב, מסרה מידע חלקי ואף מטעה לוועדה למינוי רואי חשבון לחברות הממשלתיות - קובע (יום ב', 9.4.18)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא.
לצורך מינוי רואה חשבון לחברות הגדולות, נדרשה הרשות להתייחס בין היתר למתן שירותי SOX (בדיקת אפקטיביות הבקרה הפנימית) על-ידי רואה החשבון בשנה שקדמה למינויו. תשע חברות גדולות קיבלו שירותי sox בשנים קודמות לפחות מאחד מרואי החשבון שהיו מועמדים לכהן כמבקר בחברה. הרשות לא הציגה בפני הוועדה את עמדתה העדכנית והמחמירה של רשות ניירות ערך, שלפיה קיים חשש לפגיעה באי-התלות של רואה החשבון המבקר אם יצטרך לחוות דעתו על שירותי sox שנתן בשנים קודמות לחברה שהוא מכהן בה, אלא הציגה עמדה לא עדכנית ומקילה של רשות ני"ע שביטלה אותה. הרשות גם לא הציגה את עמדת הלשכה המשפטית שלה. רשות החברות ידעה על עמדתה העדכנית של רשות ני"ע, מדגיש שפירא.
בדיון על החברות הגדולות הציגה הרשות את תע"א, את מקורות, את חברת הדואר ואת חברת הרכבת יחד עם חברות-הבנות שלהן ולא כבחירה נפרדת. הרשות טענה, כי בשנים קודמות הייתה עמדתה שיש למנות את אותו רו"ח לחברת-האם ולחברות-הבנות, אך מכיוון שהחלפות רואי החשבון נעשו במועדים שונים, לא היה אפשר לעשות זאת. אולם שפירא מצא שהיה זה תיאור לא מדויק ולא מבוסס של המצב בעבר ושל הסיבות שהובילו אליו. הרשות אף הציגה לוועדה חוות דעת ולפיה מוטב למנות את אותו רואה חשבון לכל חברות הקבוצה - אך הייתה זו חוות דעת חד-צדדית ובלתי מנומקת. הרשות אף הסתירה את העובדה, שחלק מן המומחים אליה פנתה - הביעו דעה שונה. שפירא מסכם: המידע שמסרה הרשות לוועדה בנושא זה היה "מצג שווא וחלקי".
שפירא מצא, כי בפרוטוקולים של דיוני הוועדה נכללה תמצית של דיונים עקרוניים שהוועדה קיימה. במקרים שבהם הוועדה נדרשה לנמק את בחירתה היא לא עשתה זאת, ואם עשתה זאת הנמקתה לא הייתה מספיקה.
סיווג החברות הממשלתיות לצורך המינוי (רואי החשבון הנכללים במאגר מחולקים לפי סיווג החברות להן יוכלו להתאים) נעשה באמצעות ועדת סיווג לפי קריטריונים שנקבעו מראש כמו גודל, מורכבות, נתונים ארגוניים וענפיים. הרשות שינתה על דעת עצמה את סיווגן של 11 מבין 36 חברות; השינוי נעשה שלא באמצעות ועדת הסיווג ומבלי שנקבעו שיטה או קריטריונים כלשהם. הוועדה לא דנה בשינויים אלו וחלק מחבריה כלל לא היו מודעים להם. בין היתר הועלה הדירוג של נמלי ישראל, נמל חיפה, נמל אשדוד, בנק הדואר, נתיבי ישראל, נתיבי איילון ונתיבי גז - מה שצמצם את מספר המשרדים שיכלו להתמודד עליהן.
הרשות הציגה לפני הוועדה מסמך פנימי, לפיו בשל שיקולי מורכבות חשבונאית, מורכבות הביקורת וחשיבות החברות, יש למנות לחברות הגדולות (חברת החשמל, מקורות,
רכבת ישראל, התעשיה האוירית, דואר ישראל, רפאל, נמלי ישראל, נמל חיפה, נמל אשדוד, נתיבי הגז הטבעי לישראל ועמידר - רק אחד מששת משרדי רואי החשבון הגדולים.
לשלוש מבין החברות הגדולות הציעה הרשות לבחור רק רואי חשבון המדורגים בדירוג 11 - שלושה משרדים בלבד. הצעותיה של הרשות לא נסמכו על אמות המידה לדירוג הראשוני של רואי החשבון ולא נעשתה התאמה לחברה מסוימת. הוועדה קיבלה חלקית את עמדת הרשות ללא דיון נרחב, ללא נימוק להסתייגויותיה, ללא המלצה ברורה מצידה וללא ניסוח אמות מידה ופרסומן.
הוועדה לא קבעה סדרי דיון חיוניים לעבודתה ולא קבעה כללים ברורים לבחירת רואי חשבון למקרים שבהם נדרש שיקול דעתה. הרשות, במקום הוועדה, קבעה במקרים רבים את סדר הדיון על החברות, שינתה את סיווג החברות על-פי עמדתה, קבעה את הענפים וההתמחויות לפי עמדתה, קבעה את אופן הבחירה בחברות הגדולות, החליטה בסוגיות ניגודי עניינים והמליצה לוועדה על בחירות מסוימות על-פי עמדתה. בפועל, הרשות קבעה במידה רבה את הבחירה ברואי החשבון לחברות, ואילו הוועדה המליצה על רואי החשבון בעלי הציון הגבוה ביותר שנקבע בעיבודי מחשב. עולה חשש, כי לא לכך התכוונו השרים כאשר הקימו את הוועדה.
