מאז הורתו ב-1878 שבע ההמנון הלאומי "התקווה" מרורים. חדשים לבקרים הסתערו עליו בשצף-קצף מבקרים למיניהם, שתקפו אותו ואת מחברו, נפתלי הרץ אימבר, מזוויות ראייה שונות ומשונות. מה לא העלילו עליהם? שבסך-הכל מדובר בפלגיאט, הלקוח מיצירתו של סמטנה, "מולדובה"; שהשיר הוא בעצם מחטף משיר איכרים רומני, ואם לא די בכל אלה, הרי שרבים וטובים מטיחים לעברו שעבר זמנו ובטל קורבנו. הכל במטרה שקופה וברורה: להשליך את "התקווה" אל תהום הנשייה ולמצוא לו תחלופות ראויות.