עו"ד מרדכי דגני יחזיר 500,000 שקל לקופתו של בנק החקלאות - כספים שגבה שלא כדין כאשר שימש ככונס נכסים מטעם הבנק. כך קבע (30.4.18) סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שינמן, שדחה בשל התיישנות 95% מתביעתו של הבנק.

דגני התמנה בשנת 1988 לכונס לנכסי מושב היוגב ושימש בתפקיד 18 שנים. מפרקת הבנק, עו"ד לריסה קליימן, תבעה ממנו 10 מיליון שקל בכמה טענות. המרכזית הייתה, שבשנים 1994-1989 גבה דגני 6.6 מיליון שקל, אך העביר לקופת הכינוס רק 1.5 מיליון שקל; ההפרש המשוערך היה 7.5 מיליון שקל. עוד נטען, כי דגני משך מקופת הכינוס 2.6 מיליון שקל, בעוד בית המשפט אישר לו למשוך 700,000 שקל בלבד. דגני דחה את טענות הבנק ומצידו טען גם להתיישנות של התביעה.

שינמן קיבל את טענת ההתיישנות לגבי רוב התביעה ודחה את גרסת הבנק לגבי המועד בו התגלו לו האי-סדרים הנטענים. לגבי הכספים שנכנסו לקופת הכינוס מזכיר שינמן, כי מדובר בתקופה המסתיימת ב-1994 - בעוד התביעה הוגשה בשנת 2010, דהיינו תשע שנים לאחר תום תקופת ההתיישנות. לדבריו, הבנק בדק בזמן אמת את דוחותיו של דגני, אשר פעל בפיקוחו של בית המשפט המחוזי בנצרת, היה ער להפרשים - אך לא העלה אז כל טענה, למרות שכעת טען שכבר אז הגיע למסקנה שדגני מטעה את בית המשפט.

מאותה סיבה נדחה גם חלק מהתביעה בגין המשיכות מחשבונות הכינוס. משיכות אלו חולקו לשתי תקופות: השנים 2002-1989 והשנים 2005-2003. לגבי התקופה הראשונה קובע שינמן, כי המשיכות שביצע דגני אושרו בידי המשקם שמונה למושב היוגב, וכי בכל מקרה - עילת התביעה של הבנק התיישנה.

לעומת זאת, התקבלה תביעתו של הבנק לגבי התקופה השנייה, בה דגני כלל לא הגיש דוחות למשקם, לבנק ולבית המשפט. במצב זה, על דגני להוכיח שהמשיכות שביצע היו תקינות, והוא לא עמד בנטל זה. בתקופה זו הוא משך מקופת הכינוס למעלה מ-300,000 שקל, שבצירוף ריבית והצמדה הם 500,000 שקל - ואותם חויב להחזיר. שינמן גם חייב את דגני בתשלום הוצאות בסך 109,000 שקל. את המפרקת ייצגו עוה"ד חגית בלייברג, רועי פדל ולירון רוטמן, ואת דגני - עו"ד אייל דגני.