"פגמים יסודיים ומהותיים הן בהליכי קבלת ההחלטות שקדמו להתקשרות בין הגופים והן ביישומן של ההחלטות, שנעשו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם כללי מינהל תקין המחייבים את שני הגופים". כך מתאר (יום ג', 8.5.18) מבקר המדינה, יוסף שפירא, את ממצאיו בנוגע להעברת משרדי הקרן הקיימת מתל אביב לפארק אריאל שרון (לשעבר חיריה).

הדוח מצביע על התנהלות חסרת אחריות של כל המעורבים: מנכ"ל הקרן הקיימת דאז, מאיר שפיגלר; היו"ר דאז, אפי שטנצלר; היו"ר העמית דאז, אלי אפללו; ומי שהיה מנכ"ל חברת הפארק, משה בורוכוב. הוא מגלה, כי מסמכים נחתמו תוך שהם כוללים מצגי שווא ועובדות חלקיות, ומעלה את החשש שמדובר בכוונה תחילה - להסתיר את העובדה שהשימוש שעשתה קק"ל בבניין שהוקצה לה בפארק לא היה חוקי.

בתחילת 2014 העבירו שטנצלר, אפללו ושפיגלר את משרדיהם מבית קק"ל לאחד המבנים במתחם המשרדים של הפארק. כמה חודשים לאחר מכן חתמו קק"ל וחברת הפארק על הסכם לשיתוף פעולה, ובמשך שלוש שנים - עד סוף שנת 2016 - השקיעה קק"ל בפיתוח הפארק 15 מיליון שקל (שהם 20% מכלל הכנסות חברת הפארק באותן שנים). לטענת חברת הפארק - קק"ל התחייבה להשקיע מיליוני שקלים נוספים בפיתוח הפארק בשנים שלאחר מכן.

ההחלטה התקבלה במקרה

בשנת 2012 החליטה ההנהלה המצומצמת של קק"ל (שטנצלר, אפללו, וסגניהם מנחם לייבוביץ וגאל גרינוולד) למצוא מבנה חלופי שאליו יועברו משרדיהם של כל בעלי התפקידים שעבדו בבית קק"ל בירושלים. ביולי 2013 החליטו שטנצלר ואפללו להעביר למבנה בפארק את לשכות הנהלת קק"ל בלבד, לרבות את לשכותיהם, בהתבסס על מתווה לשיתוף פעולה עם חברת הפארק שהציג להם שפיגלר, וכלל קבלה של מבני משרדים בפארק ללא תשלום והשקעה של קק"ל בפיתוח הפארק.

ההחלטה על הפארק - לאחר שנה של חיפוש משרדים חילופיים - הייתה מקרית. במועד כלשהו ביוני-יולי 2013 ביקר שפיגלר בפארק אריאל שרון, ובמהלך הביקור נפגש באקראי עם בורוכוב ודן עימו באפשרויות לפיתוח הפארק באמצעות שיתוף פעולה עם קק"ל. בעקבות כך דיווח שפיגלר ליו"רים, כי במסגרת מתווה שגיבש עם בורוכוב, תעמיד חברת הפארק לרשות קק"ל מבני משרדים בפארק ללא תשלום, ואילו קק"ל תשתתף במימון ובביצוע של פרויקטים שונים בפארק - דבר שקק"ל ממילא מבצעת כעניין שבשגרה בכל רחבי הארץ. לאחר שקיימו סיור בפארק, אישרו שטנצלר ואפללו בעל-פה את המתווה והנחו את שפיגלר לפעול בשיתוף חברת הפארק לקידום יישומו.

31 מבין 42 בעלי התפקידים שעבדו בבית קק"ל בתל אביב באותה עת נשארו לעבוד שם על-אף הבעיות החמורות במבנה. שטנצלר ואפללו - שהיו בין הנהנים העיקריים מהחלטה זו - לא תיעדו את הנימוקים לקבלתה, וזאת על-אף ההבדל המהותי בינה ובין החלטת ההנהלה המצומצמת משנת 2012. החלטת שטנצלר ואפללו לא התבססה על עבודת מטה מסודרת.

מוזמנים נאלצו לחכות בחוץ

שטחו של המבנה הוא 250 מ"ר בלבד (18% מהשטח הנדרש בשלב החיפושים הקודם). שטנצלר ואפללו לא שקלו את הקשיים שעלולים להיגרם עקב כך לעבודה השוטפת של קק"ל. במבנה לא היה מקום עבודה אפילו לכל עובדי לשכות היו"רים; מוזמנים לפגישות נאלצו להמתין מחוץ למבנה; ולעתים נאלצה קק"ל אף לבקש מחברת הפארק אישור להשתמש בחדר הישיבות שלה ששכן במבנה סמוך.

בחודשים ספטמבר-דצמבר 2013 פעלו שטנצלר, אפללו ושפיגלר לשיפוץ המבנה ולהעברת משרדיהם אליו, וזאת עוד לפני שנקבעו פרטי שיתוף הפעולה בין קק"ל לחברת הפארק. יש לראות את אופן טיפולם של שטנצלר, אפללו ושפיגלר בנושא כרשלני, וככזה שלא עמד בסטנדרטים המצופים מנושאי משרה סבירים - קובע שפירא. הם יצרו חבות של קק"ל להשקיע בפיתוח הפארק כבר בשלב המו"מ עם חברת הפארק, ולצד זאת חשפו את קק"ל לסיכון שהשקעתה הגדולה בשיפוץ מבנה המשרדים תרד לטמיון, אם לא יושגו הסכמות בינה ובין חברת הפארק והיא תיאלץ לפנות את המבנה.

שפיגלר הביא לאישור ועדת המכרזים של קק"ל התקשרות עם אדריכלית לצורך תכנון המבנה כמה ימים אחרי שהנחה את האדריכלית להתחיל בעבודתה. שפיגלר, ששימש כיו"ר הוועדה ונכח בישיבה, לא ציין בפני הוועדה, כי כבר אישר לאדריכלית להתחיל בעבודה.

ההסכם הסתיר את העבירה

בסביבות אוגוסט 2014 (התאריך המופיע על ההסכם אינו נכון) נחתם הסכם בין קק"ל לחברת הפארק, בו לא נתנו שפיגלר ובורוכוב ביטוי לכל ההסכמות שסוכמו ביניהם ויושמו הלכה למעשה. בכך נוצרו שתי מערכות הסכמים מקבילות - האחת בהסכם רשמי שלא הוצג לגורמי המקצוע בקק"ל שנדרשו לבצע פעולות בפארק, והשנייה בין שני המנכ"לים. בהסכם בפועל, חויבה קק"ל לנטוע 100,000 שתילים בתוך עשר שנים; שפיגלר נתן התחייבות זאת מבלי להתייעץ עם גורמי המקצוע ומבלי לבקש אישור תקציבי.

קק"ל לא ביצעה שום תחזוקת נטיעות בפארק כפי שנקבע בהסכם, אלא רק הקצתה כספים לחברת הפארק למימון תחזוקה שביצע עובד של חברת הפארק. בכך הפכה קק"ל למעשה לצינור להעברת כספים לפארק. הסדר זה אינו מתיישב עם החזון ולפיו קק"ל תהיה שותפה פעילה בניהול הפארק ובפיתוחו - חזון ששפיגלר טען, כי ראה בו את הבסיס לשיתוף הפעולה בין הגופים. פעולות אלו מעידות על נתיב טיפול לא סדור שאינו מתיישב עם סדרי מינהל תקין, קובע שפירא.

בהסכם לא ניתן ביטוי לכך שכמה חודשים לפני חתימתו כבר ביצעה קק"ל (באישור בורוכוב) שיפוץ נרחב במבנה בעלות של 1.2 מיליון שקל והחלה להשתמש בו. לפי ההסכם, המבנה בכלל אמור היה לשמש כמשתלה - בעוד שבפועל הוא הפך כאמור ללשכות המנהלים הבכירים. לדיווח שמסר בורוכוב לדירקטוריון במארס 2015, שממנו עלה לכאורה שהמבנה משמש לליווי פרויקטים משותפים, לניהולם ולהדרכה בעניינם, לא הייתה אחיזה במציאות.

מתעורר חשש שמא ניסוח הסעיפים בהסכם בנוגע להקמה ולתפעול של משתלה ובנוגע לאופן שבו תשתמש קק"ל במבנה, שלא בהתאם להסכמות ולמצב בפועל, נועד להציג תמונת מצב ולפיה השימוש של קק"ל במבנה זה אינו חורג מהמגבלות שנקבעו בתב"ע בנוגע לשימוש במבנים בפארק - אומר שפירא.

דיווח חלקי ביותר של שטנצלר

על ההסכם נדרשה חתימתו של לפחות אחד הדירקטורים הבכירים בקק"ל (שטנצלר, אפללו או אחד מסגניהם). אולם שפיגלר החתים במקומם את מנהל חטיבת הכספים של קק"ל, בלא שעדכן אותו בהיקף הכספי של ההתחייבויות - והלה לא שאל מהו הסכום.

דיווחו של שטנצלר בדצמבר 2013 לוועדת הכספים של הדירקטוריון על שיתוף הפעולה עם חברת הפארק נמסר כבדרך אגב, תוך הצגת מידע חלקי ביותר. הוא לא כלל פרטים מהותיים, למשל: מי יעבור מתל אביב לפארק, אלו זכויות יהיו לקק"ל במבנה וכמה היא תשקיע בפרויקט כולו. חברי ועדת הכספים מצידם לא ביקשו פירוט נוסף ואף לא הצביעו בנושא.

שטנצלר לא עדכן מעולם את הדירקטוריון בפרטי שיתוף הפעולה בין קק"ל לחברת הפארק. בישיבה שהתקיימה בשלהי 2013 בהשתתפות שטנצלר, אפללו ושפיגלר ועסקה בהקצבות לחברת הפארק, הוצגו לדירקטוריון נתונים שהיה בהם כדי ליצור תמונת מצב מוטעית לגבי מהות שיתוף הפעולה, ונוצר רושם כאילו קק"ל משקיעה ברכוש קבוע (מבנה) בפארק, אף שבפועל ההקצבות נדרשו לפיתוח פרויקטים.

לא ברור מיהו בעל התפקיד בקק"ל שהגדיל את סכום התקצוב שהיה נקוב בבקשה שהוגשה לדירקטוריון מ-900,000 שקל ל-3.4 מיליון שקל ומה היו הנימוקים לכך. סכום ההתחייבויות של קק"ל במסגרת ההסכם הרשמי חרג ב-4 מיליון שקל ממסגרת התקציב שדירקטוריון קק"ל אישר בדצמבר 2013 להשקעה בחברת הפארק בשנת 2014.

שוב תמונה מוטעית

ביוני 2015 נחתם נספח נוסף להסכם, וגם בו הוצגה תמונת מצב מוטעית ולפיה המבנים ישמשו אך ורק לקידום מיזמים משותפים. התוכניות, ששפיגלר היה שותף לגיבושן, היו שגם מבנה נוסף שהוקצה לקק"ל בפארק מכוח נספח זה ישמש יחידות נוספות שלה, שפעילותן אינה קשורה רק לקידום המיזמים המשותפים בפארק.

אף שנספח זה כולל התחייבויות מהותיות, שפיגלר חתם עליו בלא שהגיש אותו להנהלה המצומצמת. שלא על-פי הנוהג באותה עת, במארס 2015 בחנה ועדה בהשתתפות שפיגלר ומנהל חטיבת גיוס משאבים של קק"ל דאז את השתתפות קק"ל במימון פרויקטים בפארק והחליטה לאשר אותה. שפיגלר הגדיל את התחייבות קק"ל לפרויקטים אלה מ-3.3 מיליון שקל, שאותם אישרה הוועדה, ל-5 מיליון שקל, וזאת בלא שהיה מוסמך לכך.

שפירא "מעיר בחומרה רבה" לשטנצלר, כי אף שידע שקק"ל משתתפת - במסגרת ההסכם עם חברת הפארק - בשיקום נחל כופר, הוא לא נקט שום פעולה על-מנת שהפרויקט יובא לבחינת ועדת הפרויקטים. בכך הוא אִפשר לשפיגלר שלא לשתף את הגורמים המקצועיים בקק"ל בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע לפרויקטים בפארק, שלא בהתאם לכללים הנהוגים בקק"ל.

השקעות קק"ל בפארק נרשמו בספרי קק"ל בשנת 2014 בסעיפים תקציביים שונים, שחלקם לא נועדו לתעד סוג זה של הוצאות. הדבר אינו תקין ומקשה הן את הבקרה על סכומן הכולל של השקעות קק"ל בפארק, והן את היכולת לבצע מעקב כדי לוודא שקק"ל עומדת בהתחייבויותיה כלפי חברת הפארק במסגרת ההסכם.