בית המשפט העליון אומר, כי יש מקום לחשיבה מחודשת בשני עניינים מרכזיים הנוגעים לבחינות לשכת עורכי הדין: רף הידע הנדרש והזמן המוקצב למתן התשובות. עוד מעיר בית המשפט, כי קיימת עמימות בנוגע להיקף העצום של החומר שעל הנבחנים לשנן.

השופט יצחק עמית אומר (יום א', 10.6.18): "הבחינה אינה משקפת 'ידע בסיסי' אלא רמה גבוהה עשרת מונים... איני רואה פסול בכך שהנבחן נדרש ליותר מאשר 'ידע בסיסי', ורשאית הלשכה לדרוש מהנבחן גם סטנדרטים גבוהים מאלה של עורך הדין הממוצע, על-מנת לשמור על רמה נאותה של המקצוע ואף להעלות את רמת המקצוע. אך האם יש הלימה בין מטרות ותכליות אלה לבין הבחינה במתכונתה הנוכחית?

"...הנבחן נדרש לענות על שאלות קשות, לעיתים איזוטריות, כמעט בכל תחומי המשפט. ספק אם עורכי הדין הטובים המנוסים והבקיאים ביותר במדינה, אלה שכוחם רב להם בכל תחומי המשפט, הן אזרחי הן פלילי, היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן לקראתה. אם כך, מדוע יש לצפות מנבחן, שזה עתה סיים את תקופת ההתמחות שלו, שיעמוד ברף מקצועי גבוה יותר מעורכי הדין הטובים ביותר במדינה?".

עמית מצביע על כמה שאלות המצריכות ידע רב מאוד וממשיך: "לאור העובדה כי הנבחנים אינם נדרשים לקבל ציון 100 כדי לעבור את הבחינה, ודי בציון 65, ייתכן שיש בכך כדי להקהות מקצת מהתמיהות שהעלינו לעיל. אך בבוא הוועדה הבוחנת לערוך את המבחן, דומני כי ראוי שהתכליות השונות שבבסיס המבחן תעמודנה נגד עיניה, שמא יהא בכך כדי למתן מקצת השאלות האיזוטריות".

עוד מציין עמית, כי אין להשוות בין הזמן המוענק בבחינה פסיכומטרית לבין זה המוענק בבחינות הלשכה, בשל האופי השונה של הבחינות. "דומה כי סד הזמנים המוקצב לפתרון הבחינה, הוא אחד הנימוקים לפער בין אחוזי ההצלחה של בוגרי האוניברסיטאות לבין בוגרי המכללות. מן המפורסמות הוא כי רף הקבלה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות גבוה יותר מאשר בחלק מהמכללות. מכאן גם היתרון המובנה של בוגרי האוניברסיטאות כשהם ניגשים לפתור בחינה שהמרכיב הפסיכומטרי בה כל כך בולט, במסגרת סד הזמנים הדוחק. אך כאשר אנו באים לבחון הישג וידע מקצועי בעריכת דין, יש לבחון את השאלה האם ייגרע חלקו של המקצוע אם תינתן מסגרת זמן סבירה לפתרון כל שאלה ושאלה?", הוא שואל רטורית.

עמית מזכיר, כי בבחינה האחרונה הוקצבו בממוצע שתי דקות לכל שאלה בחלק הדיוני ו-3:20 דקות לכל שאלה בדין המהותי - ולדעתו אין בכך די. "מכאן התמיהה מדוע יש צורך לקבוע סד זמנים כל כך דוחק, והאם לא נוצר מצב בו הרכיב של מהירות הפתרון, הפך לרכיב הדומיננטי ואף המכריע בבחינה". הוא מציע חשיבה מחודשת בנושא זה: "אם וככל שיתברר כי תוספת של חצי דקה-דקה לכל שאלה בפרק הדיוני, מעלה באופן מהותי את אחוז העוברים את הבחינה מבלי להוריד את רף הידע המקצועי הנדרש, ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת על פרק הזמן הקצוב שיש לנבחן לענות על כל שאלה, ועל הקשר בין רף הידע המקצועי הנדרש לבין הזמן הקצר שיש לנבחן לענות על כל שאלה".

הדברים נאמרו בהחלטתו של עמית לדחות את רוב ערעורם של סטודנטים שנכשלו בבחינה האחרונה של הלשכה, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שלא להעניק פקטור לכל הנבחנים ושלא להתערב ב-24 מתוך 27 השהלות (מבין 85 בס הכל) לגביהן הוגשה העתירה. המחוזי פסל שלוש שאלות ועמית פסל שתיים נוספות - האחת בדיני הפקעה (משום שהתשובה הנכונה באותה סוגיה אינה בחוק והפסיקה בנושא רחבה מאוד) והשנייה בדיני הוצאה לפועל (משום שהציפייה מהנבחנים לדעת בעל פה את התקנה הנחוצה גובלת באבסורד).

עמית אומר, כי אכן שיעור הנכשלים חסר התקדים - 66% - הוא מטריד, אך חלק מהתשובה מצוי בריבוי הניגשים פעם שנייה ובשיעור ההצלחה הגבוה ביותר של בוגרי אוניברסיטאות; גורם נוסף הוא הזמן המועט מדי העומד לרשות הנבחנים. עמית מדגיש שהוא מסיר מעל השולחן "את שלל הטענות והרמזים להטיות ולאג'נדה מכוונת, הטעיות, תיקונים הגובלים בזיוף, קנוניות ותרמיות למיניהם, אי-שקיפות לגבי זהות הבוחנים, חשיפה מכוונת של שמות הנבחנים ועוד. ועדת הבחינות היא גוף עצמאי ובלתי תלוי, ויש להצר על עצם העלאת הטענות". יצוין, כי בראש הוועדה בעת הבחינה בה מדובר עמד שופט בית המשפט העליון, יוסף אלרון; כיום עומד בראשה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאול שוחט.

השופטים נעם סולברג וג'ורג' קרא הסכימו עם עמית. את הסטודנטים ייצגו עוה"ד אילן בומבך, שמוליק ספיר, שגיא רם, אורן טסלר, שי דקס, יניב לנקרי ודן פיאלה; ואת הלשכה - עוה"ד דוד יצחק ומירית שלו.