סוכל נסיון פיגוע במערת המכפלה

חג עיד אל-פיטר המסיים את חודש רמדאן אמור להעניק את מה שמתארים בחמאס כ"מנוחת הלוחם" לתושבי רצועת עזה, אשר למרות חודש של צום קשה בתקופת הקיץ, המשיכו להפגין על גבול הרצועה עם ישראל בדרישה להסיר את המצור.

השמאל הקיצוני בישראלי סיגל לעצמו דרך התנהלות בנושאים לאומיים, שמשרתת היטב את צרכיו הסקטוריאליים אבל מחבלת כמעט תמיד, לעיתים באופן חמור, באינטרסים הלאומיים ובדימוי הקיבוצי. להלן לקט צרכים ברורים מסוג זה:

תאגיד השידור הציבורי העלה תוכנית מעניינת, שבאמצעותה זוג מראיינים, אפרת רוזנברג וישי שריד, אפשרו לקהל הצופים להציץ אל עולמם של רבבות אזרחי מדינת ישראל החיים בוואדי ערה.

הרבה פעמים אני חש שראוי שתושבי הארץ מהמגזרים השונים יקצו הרבה יותר מזמנם כדי לבחון ואף להעריך את פלא חיינו המשותפים בארץ הזו. אלו ימים לא פשוטים שעוברים עכשיו על כולנו. מבט למהפכים הפוליטיים ולרעידות האדמה שמסביבנו רק מחזק את עמדתי שלמרות הכל – פלא אמיתי קורה פה.

עשיתי בימים האחרונים בפולין, כדי ללמוד עליה ועל היהודים שהיו בה (בפולין הגדולה) ואינם עוד. כאשר יצאתי עדיין הדהדו באוזני דברי ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, כי אין "המוסד אלא ארגון פשע ברישיון". אבל יותר מכל הרהרתי במטוס באמירתו שאילו הוא היה ראש המוסד, כי אז היה מתנגד להצגת הארכיון האירני בידי נתניהו. ומדוע היה מתנגד? כי לא היה רוצה "להשפיל את האירנים". כך אמר, לא פחות ולא יותר. דהיינו הרצון שלא להרגיז ולהקניט את האויב הכי חריף ומסוכן שלנו הוא השיקול העליון של מי שהיה ראש המוסד, והוא עדיף בעיניו על פני שיקולים אחרים הנוגעים לאינטרסים המדיניים והביטחוניים וההסברתיים של מדינת ישראל. או ביתר דיוק - של ראש ממשלת ישראל. התקשיתי לרדת לעומק הגיונו של ראש המוסד. הלא אין המדובר במצב בו הבסנו את אירן במלחמת דמים, ואנו מצווים לנהוג בה במידת הרחמים ולא להשפילה עד עפר. מדובר בעיצומו של מאבק, חלקו הגדול אלים, בו לאירן אין סייגים ברצונה להשפילך ולהסב לך אבידות, זולת סייג היכולות.