גם סטודנטים על הרצף האוטיסטי יכולים להצליח

הישגיים אקדמיים של סטודנטים על הרצף האוטיסטי היו ללא הבדלים משמעותיים בהשוואה לשאר הסטודנטים. כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת אריאל.

ד"ר גיל צוקרמן, גילי יהב ופרופ' אסתי בן-יצחק מהמחלקה להפרעות תקשורת באריאל, בחנו הישגים אקדמיים, התנהגות מסתגלת והפרעות נלוות בקרב סטודנטים באוניברסיטה, המאובחנים על רצף האוטיזם, בהשוואה לסטודנטים ללא אבחנה דומה.

המחקר נערך בקרב מדגם מייצג של 121 סטודנטים, מתוכם 57 מאובחנים על רצף האוטיזם (ACD) ולומדים במסגרת תוכנית השילוב. קבוצת הביקורת כללה סטודנטים הלומדים באותן פקולטות של חברי קבוצת הביקורת.

על-פי הנתונים, נמצא כי השוואת ציונים בין הקבוצות העלתה שלא היו הבדלים משמעותיים בממוצע הציונים שלהם. ציוני הנבדקים עם ASD הראו מתאם חיובי עם רמת תסמיני האובססיביות- קומפולסיביות (OCD). כלומר, ככל שלסטודנט היו תסמיני OCD גבוהים יותר, רמת הציונים הייתה גבוהה יותר. ייתכן שתסמיני OCD גורמים לפרפקציוניזם המוביל להשלמת מטלות ושקידה מרובה יותר. תופעה שלא נראתה בקרב קבוצת הביקורת.

בנוסף, בקרב הנבדקים עם ASD נמצא מתאם חיובי בין ממוצע הציונים להתנהגות מסתגלת בתחומי החברות ומיומנויות אקדמיות. כלומר, ככל שהסטודנטים תפקדו טוב יותר מחברתית והראו מיומנויות אקדמיות טובות, יותר ממוצע הציונים שלהם היה גבוה יותר.

בנוסף, נבדקו רמות של תסמיני חרדה, OCD, דיכאון וההתנהגות המסתגלת בשתי הקבוצות הנבדקות.

מהממצאים עולה, כי 78% מהנבדקים עם ASD הראו תסמיני חרדה חברתית לעומת 29% מהנבדקים ללא ASD. תסמיני OCD בינוניים עד חמורים נמצאו בקרב 85% מהנבדקים עם ASD לעומת 26% מהנבדקים האחרים שתסמיניהם היו ברמת חומרה בינונית.

בהשוואה בין שתי הקבוצות במדדים התנהגותיים שונים, נמצא שלסטודנטים עם ASD התנהגות מסתגלת נמוכה יותר ורמות חרדה חברתית, חרדה כללית ותסמיני OCD חמורים יותר מאשר לסטודנטים ללא ASD.

על-פי הנתונים, לא נמצאו הבדלים ברמת תסמיני הדיכאון בין הקבוצות. הגורמים שנמצאו משפיעים באופן משמעותי על התפקוד של הסטודנטים היו: אבחנה של ASD ורמת החרדה החברתית בקבוצה עם ASD.

מסקנות החוקרים הינה: סטודנטים על רצף האוטיזם מסוגלים ללמוד במוסד להשכלה גבוהה והישגיהם הלימודיים אינם נופלים מאלו של חבריהם ללא ASD. כמו-כן, אחוז גבוה יחסית של סטודנטים עם ASD מראים תסמיני חרדה חברתית, חרדה כללית ו-OCD משמעותיים וגבוהים יותר משל חבריהם ללא ASD. התפקוד הכללי של סטודנטים עם ASD נמוך יותר משל חבריהם ללא ASD ומושפע מרמות החרדה החברתית. תוכניות שילוב צריכות להכיל התייחסות לתסמינים נלווים ב-ASD בפרט של חרדה חברתית הפוגעת בתפקוד של הסטודנטים. כמו-כן, תוכניות השילוב צריכות לבנות מערך התערבות בהקשר של ההתנהגות המסתגלת של הסטודנטים ולתת הדרכה בתחומי תפקוד שונים.