שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, מותח ביקורת יוצאת דופן על טענות שהעלו עוה"ד נס בן-נתן ומורן בן-שני בערעור על עונשו של אדם שתקף מינית במשך שנתיים את נכדתה בת ה-12-10 של בת זוגו דאז.

האיש, יליד 1950, ביצע את המעשים בילדה ילידת 2004 בשנים 2016-2014 ונדון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לשש שנות מאסר. בין היתר טענו בן-נתן ובן-שני, כי בית המשפט התעלם מכך שהאיש לא תקף את הילדה ושהעבירה בוצעה ללא תכנון מוקדם. הנדל דחה את הטענות (יום ב', 18.6.18) תוך שהוא משתמש בלשון בלתי שגרתית:

"אודה כי קשה לקבל, ואף לשמוע את הטענה בנסיבות העניין, לפיה נכון להקל בעונשו של המערער, משום שהוא לא תקף את הקטינה. ראשית, בהגדרה, על-פי דין כל נגיעה אסורה היא תקיפה שמהווה אלימות. שנית, לא פעם ולא פעמיים קרוב המשפחה הקטין נבחר בשל היותו 'טרף קל'. עבריין המין מנצל את הקרבה הפיזית ואת האמון שקרוב המשפחה הקטין והבוגרים בסביבה מעניקים לו. כך, בשל מעמדו במשפחה, אין לו צורך להיאבק עם הקטין, שמשלים בלית ברירה בשקט עם מעשי העבירה, תוך קבלת צלקות פסיכולוגיות שעלולות ללוות אותו זמן רב.

"כמובן ימוש באלימות נפרדת מעבירת המין כדי לכפות את הרצון על הקורבן עשוי להביא להחמרה בעונש, אך היעדר רכיב כזה אינו נימוק לקולה. המשפט חייב לשקף את המציאות כפי שהיא. במקרה דנן אין ספק בפליליות המעשה, אין פה טעות במצב הדברים מטעם הבוגר, אלא מדובר בניצול והפיכת הרכה בשנים לחפץ, פשוטו כמשמעותו".

הנדל מוסיף: "הטענה כי העבירה לא הייתה מתוכננת - תחת היותה נימוק לקולה, מהווה נימוק לחומרה בכך שיש בטיעון כזה להתעלם מעובדות המקרה, אף ברובד של פשט. כאמור, המערער ביצע את העבירות במשך שנתיים, לא מדובר במצב בו הוא נתקל בקטינה בשוגג ואינו יודע מה הוא עושה. תחת זאת, הוא שם לב לחזרה שבמעשיו ולא נקט צעדים לטיפול, ולמצער להרחקה ממצבים שאפשרו לו לבצע את העבירה. נהפוך הוא. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער יצר מצבים שאפשרו לו קרבה לנפגעת העבירה, וזאת על-מנת לבצע את העבירות".

עוד עומד הנדל על סירובו של האיש ליטול אחריות על מעשיו, על העדר האמפטיה לילדה ועל נסיונו להאשים אותה במעשיו - לצד המצב הנפשי הקשה בו מצויה הילדה. השופטים יוסף אלרון ויעל וילנר הסכימו עם הנדל. את המדינה ייצגה עו"ד ורד חלאוה.