חברה אינה יכולה לנכות כהוצאה תשלומים להגנתו של בעליה על פעולות שביצע לפני הקמתה - קובע (יום ד', 20.6.18) בית המשפט העליון.

הארכיאולוג וסוחר העתיקות ד"ר רוברט דויטש הועמד לדין בשנת 2004 בטענה שסחר בעתיקות שלא כדין בשנים 2002-1993. בשנת 2003 הוא הקים את חברת מרכז ארכיאולוגי והעביר אליה את כל פעילותו. בשנת 2012 זוכה דויטש. החברה ביקשה להכיר בדוחותיה לשנים 2007-2005 בהוצאות הגנתו של דויטש, רשות המיסים סירבה ובית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעורה.

השופט עופר גרוסקופף דחה את ערעורה של החברה על פסק הדין. הוא מזכיר, כי הפסיקה מכירה בשני מצבים בהם התדיינות משפטית של נישום עשויה להיות שלובה בהפקת הכנסתו - ואז תהיה מוכרת כהוצאה: הפעילות נשוא ההתדיינות התרחשה במהלך פעילותו העסקית של הנישום; או שתכלית ההתדיינות היא שימור/השבחה של נכס השייך לנישום, גם אם התרחשה שלא במסגרת הפעילות העסקית.

לדברי גרוסקופף, אין ספק שהמקרה של דויטש אינו שייך לקבוצה הראשונה - שכן האירועים עליהם הועמד לדין התרחשו לפני הקמתה של החברה. הוא ממשיך וקובע, שאינם שייכים גם לקבוצה השנייה, שכן כל טענתו הייתה שפגיעה בו (אם היה מורשע) הייתה פוגעת גם בחברה. "הרישיון והמוניטין הם אישיים, שייכים הם למערער, ואינם בגדר 'נכס' בבעלות החברה. על כן, תכלית ההתדיינות הייתה להגן על נכסים של המערער, ולא על נכסי החברה", הוא אומר.

גרוסקופף מוסיף, כי למעשה דויטש ביקש להרחיב את קשת המקרים בהם הוצאה נחשבת שלובה בייצור הכנסה, ולכלול בה גם הוצאות הנחוצות לצורך מניעת פגיעה ישירה בעובד, באופן העלול לפגוע בעקיפין בחברה. אין לקבל הרחבה כזו, העומדת בניגוד לחוק ובניגוד להיגיון שבבסיסו. "כמעט תמיד יכולה להיות השפעה כלשהי על החברה ופעילותה העסקית כתוצאה מעניין שקשור לאחד מעובדיה. לפיכך, ההרחבה אותה מבקשים המערערים היא בגדר פריצת גדרות, שאין מקום לאפשר".

דויטש והחברה חויבו בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. השופטים נעם סולברג ודוד מינץ הסכימו עם גרוסקופף. את דויטש והחברה ייצג עו"ד דורון צברי, ואת המדינה - עו"ד הילה בז'ה-דולינסקי.