מליאת הכנסת קיימה (יום ב', 2.7.18) דיון מיוחד לסיכום היום המיוחד שנערך בכנסת להצגת תוכניות העבודה של הממשלה בפני הכנסת.
יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר במהלך הדיון: "אם מישהו רוצה לשבש את המדינה שלנו יותר מכל ה-BDS גם יחד - שיקח את 5,500 החוקים שמונחים כאן בקריאה טרומית ויכניס אותם לספר החוקים. אבל החקיקה הפרטית לא תצומצם כל עוד אין לכנסת כלים פרלמנטריים אמיתיים לפיקוח על עבודת הממשלה".
השר המקשר בין הכנסת לממשלה
יריב לוין אמר: "אני חושב שמודבר בצעד חשוב ראשון, בהעלאת סוגיה שבעיני נמצאת בליבת התפקיד של הכנסת ומערכת היחסים בינה לבין הממשלה. כמו שקורה הרבה פעמים הדחוף דוחק את היכולת לקיים חשיבת עומק על הנושאים המהותיים. בעוד בפרלמנטים בעולם עיקר החקיקה היא ביוזמה ממשלתית והפרלמנט עוסק בצורה רצינית ומעמיקה בחקיקה הממשלתית וחקיקה פרטית היא נדירה, הכנסת שלנו שונה מאוד ומתאפיינת בהיקף חקיקה פרטית עצום. השיטה מתמרצת חברי כנסת להשקיע בחקיקה פרטית וזה מצב בעייתי.
"לכנסת יש תפקיד לקיים פיקוח על עבודת הממשלה באופן שוטף ובזמן אמת. להציף את הוויכוח, גם אם בסוף סמכות ההחלטה היא בידי הממשלה. בתחום הזה אנחנו נמצאים במקום רחוק ממה שקיים ברוב מדינות העולם. אחת הסיבות שבגללם חברי כנסת הולכים לחקיקה פרטית זו העובדה שאין להם כלים אמיתיים לבצע פיקוח על הממשלה. בהיבט הזה הכנסת חלשה מאוד. הגשתי הצעות ללכת למודל שיאפשר לכנסת לקיים שימוע פומבי למינויי בכירים גם אם הוא לא שימוע מאשר. נושא נוסף הוא הופעה בפני ועדות הכנסת. בבית משפט אתה נשבע לומר אמת עם כל הסנקציות הכרוכות בכך. פה זה כמו סטודנטים חופשיים, אין שום סנקציה. צריכים לייצר מצב שבו יהיו כלי פיקוח הרבה יותר משמעותיים. צריך להפוך את ההופעה בפני הוועדות לעדות עם כל המשמעות של זה.
"צריך לתת הרבה יותר כלים למעקב בזמן אמת. אם נצליח לייצר את הדבר הזה יהיה נכון ללכת גם לרפורמה בחקיקה הפרטית שתאזן את הדברים ונתב יותר מאמץ לפיקוח. אני אומר כשר בממשלה שהפיקוח הזה חיוני לממשלה".
שרת המשפטים
איילת שקד התמקדה בדבריה בהיקפי החקיקה ההולכים וגדלים: "בתוך שלוש שנים הונחו על שולחן הכנסת קרוב ל-6,000 הצעות חוק פרטיות, מה שנקרא - "הכנסת קצרה והחקיקה מרובה". ישראל היא מדינה בגודל קטן, אבל מציעה חוקים בסדר גודל של אימפריה. אנחנו צריכים לשקול ברצינות לייצא את כל העודפים שיש אצלנו.
"צריך להכיר את הדינמיקה. הליך החקיקה הוא סוג של משפך פוליטי. מה שנכנס כאן יוצא משם. ככל שיותר הצעות חוק מונחות על שולחן הכנסת בתחילת התהליך - יותר הצעות יעברו קריאה שנייה ושלישית בסופו של התהליך. צווארי הבקבוק השונים בהליך החקיקה, וביניהם פתח היציאה הצר של ועדת השרים, מאטים אומנם את תהליך הרגולציה המזיק, אבל לאורך זמן הנזק מצטבר.
"הממשלה הזו יחד עם ועדת השרים שבראשותי החליטה לבלום את קצב החקיקה שעלה בהתמדה בעשרים השנים האחרונות. ועדת שרים לחקיקה צמצמה בכמעט 50% את היקף החקיקה הפרטית והחזירה את הכנסת לממדי החקיקה שלפני הכנסת ה-15. מעבר לכל הבעיות מוכרות אפשר לראות ירידה בולטת של 69% בשיעור הצעות החוק שחקיקתן הושלמה. מכ-9.8% ל-3% בלבד. המשמעות היא שהמשאבים הרבים שהושקעו בשאר ההצעות, מצד הכנסת ומצד הממשלה, ירדו לטמיון. בזבוז המשאבים הזה גדל מאוד, כפי שמעידים המספרים. והבזבוז גדל משנה לשנה. זה בזבוז שכל אחד ואחת מאיתנו אחראים עליו. אין כאן איש שיכול לומר שאין לו חלק בזה. הכנסת הנוכחית שוברת שיאים של עשרות שנים והגיעה לרמה שרק הצעה אחת מכל 33 הצעות חוק שהונחו מאושרת באופן סופי במליאה.
למרות האשליה הנעימה שיש בכך, חקיקה לא תמיד פותרת את הבעיה. לא פעם דווקא "היד הנעלמה" פותרת בעיות באופן מוצלח יותר מזה שמוכתב על-ידי מאה ועשרים ידיים של חברי כנסת המצביעים על חוק כזה או חוק אחר. במקום להתאמץ ולפתור בעיות באופן אמיתי אנחנו שמים מבטחנו באלוהי החקיקה. אנחנו עוסקים בהנדסה חברתית, אבל הפתרונות לרוב אינם שם. כמהנדסת אני אומרת לכם - החברה אינה ניתנת להינדוס משפטי.
המחוקק, בכל דבר חקיקה, נדרש לאזן בין תכלית החוק - למחיר אותו יידרשו האזרחים לשלם. אבל את זה צריך לומר: חקיקה היא פתרון אחרון. בוודאי שלא פתרון ראשון. חקיקה היא תרופה שהחברה נוטלת וצריכה ליטול רק לפי מרשם, לאחר בדיקה דקדקנית ומסקנה שהגוף לא יוכל לרפא את עצמו בדרך אחרת. לא בפזיזות צריך לגשת לאפיק הזה כיוון שכל נטילת תרופה שאין בה צורך מייצרת נזק מיותר לגוף".
לקראת סיום דבריה עקצה שרת המשפטים את ח"כ
יאיר לפיד בעניין עמדת יש עתיד על חוק הגיוס: "גם לא נמהר לקבוע סנקציות פליליות במסגרת תהליך חקיקה שכופה את עצמו על הקואליציה, רק כדי לבטל אותן בקדנציה שלאחר מכן, ואז שעוד תהיה עזות המצח לחלק מהיושבים כאן לטעון שבעצם זה היה כל הרעיון מלכתחילה".
