נכון למרס 2018, ל-39% מהאוכלוסייה בישראל יש מיגון צמוד (ממ"ד או מקלט פרטי); 35% מהאוכלוסייה הם בעלי מיגון לא צמוד (מקלט משותף או ציבורי) ו-26% מהאוכלוסייה (למעלה מ-2 מיליון תושבים) הם ללא מיגון תקני, כלומר ללא מיגון כלל. ל-46% מהתושבים במגזר הלא יהודי (550,000 תושבים) אין מיגון תקני.

ל-11 רשויות לא-יהודיות (מבין ה-71 אותן מיפה משרד המבקר) לא היה אפילו המידע הבסיסי כמה תושבים חסרי מיגון בתחומן, ושבע רשויות נוספות (אום אל-פחם, אל-קסום, בוסתאן אל-מרג', מג'ד אל-כרום, נווה מדבר, נצרת, עספייא) מסרו, כי לכל התושבים בתחומיהן או לרובם המוחלט אין מענה בתחום המקלוט.

רק ב-11 רשויות, כולן בצפון הארץ, קיימים מקלטים ציבוריים; מדובר ב-29 מקלטים, אך בשלוש מהן קיים מקלט ציבורי אחד בלבד בכל רשות. ברוב המקלטים חסר רוב ציוד החרום שקבע פיקוד העורף, אין ציוד לעזרה ראשונה ואין ביוב.

ביולי 2016 הופצה למשרדי הממשלה הצעת מחליטים למימוש תוכנית להסרת חסמים ולקיצור הליכים בתחום מיגון בבתי מגורים, ובכלל זה תחומי האשראי, התכנון והרישוי, במטרה להקל בכל הארץ על בניית ממ"דים ופתרונות מיגון אחרים. אולם היא לא קודמה ולא הונחה על שולחן הממשלה בגלל מחלוקות בין משרדים שונים בדבר המקורות התקציבים שיאפשרו את ביצועה.

לפחות ל-38% מהתלמידים במגזר הלא-יהודי (127,000 תלמידים) אין מיגון. למעשה, פערי המיגון גדולים בהרבה, כי שטח המיגון בכל בית ספר המחושב לפי מספר הכיתות, כולל את התלמידים בלבד ואינו כולל את אנשי הצוות והמורים. ברשויות הלא-יהודיות מצויים 500 מוסדות חינוך (בתי ספר או גני ילדים) שאין להם מיגון כלל או שהמיגון הקיים אינו יכול להכיל את כל הלומדים בהם. בחלק ממוסדות החינוך נעשה שימוש במקלטים כדי להחזיק בהם ציוד רב, ולמעשה הם הפכו למחסנים, בניגוד לתקנות.

המועצה המקומית חורפיש הזמינה עבודות גינון מחברה שבבעלות אחיו של ראש המועצה, מופיד מרעי, מבלי להביא את הנושא לידיעתה ולאישורה של מליאת המועצה. המועצה הזמינה מבנו של חבר מועצה שירות לבניית אתר אינטרנט עבורה. רכשה היא מחשבים וציוד נלווה וכן הזמינה הכנת תשתיות למחשבים וביצוע עבודות התקנה מעסק שבבעלותו של עובד המועצה האחראי למחשוב.

יו"ר ועדת המכרזים במועצה המקומית מגדל לא דיווח למועצה, במסגרת דיון לבחירת ספק למתן שירותים חשבונאיים למועצה, כי אביו עבד עד שנת 2014 כקבלן עצמאי בחברה שזכתה במכרז למתן אותם שירותים.

המועצה המקומית פקיעין התקשרה בהסכם להשכרת מכונות צילום ומתן שירותי תחזוקה למכונות הצילום עם עסק שבבעלותו של עובד המועצה ובת זוגו.

מהנדס המועצה המקומית מזרעה, שיצא לחופשה ללא תשלום מיד לאחר בחירת אחיו, פואד עווד, באוקטובר 2013 לתפקיד ראש המועצה, אישר בחתימתו באוקטובר 2014 חשבונית מס של חברה קבלנית שביצעה עבודות בטיחות בכבישים פנימיים ביישוב, לצורך שחרור כספי המימון שהגיעו למועצה ממשרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

בשנת 2017 שילם משרד הביטחון ארנונה עבור 611 מחנות ומתקנים הנמצאים בתחום שיפוטן של 96 רשויות מקומיות, ומשמשים בעיקר את צה"ל. ב-2015 העביר משרד הביטחון לרשויות המקומיות תשלומי ארנונה בסך 529 מיליון שקל, ב-2016 העביר 572 מיליון שקל, וב-2017 העביר 320 מיליון שקל.

משרדי הפנים, האוצר והביטחון לא הגיעו להסכמה בנוגע לחיובי הארנונה של מחנות צה"ל ומתקני משרד הביטחון, ובשל כך לא גובשו תקנות מתאימות בעניין נכסים אלו. המחלוקת המתמדת בינם ובין הרשויות המקומיות גורמת להשקעת מאמצים וזמן רב מצד נציגי הרשויות המקומיות ומשרד הביטחון בהשגת הסכמים ובניהול התדיינויות משפטיות, ובכך נגרם נזק כספי לקופה הציבורית.

לאורך שנים, לא התיר משרד הביטחון למודדים מטעם הרשות המקומית לערוך מדידות או סיורים במחנות צה"ל, מה שמאלץ את הרשויות להגיש תביעות משפטיות. התנהלות זאת של משרד הביטחון גם מונעת מהרשויות המקומיות מידע אמין על הנכסים הנמצאים בתחומן, ומקשה עליהן לקבוע את סכום מסי הארנונה ולגבותם - מדיניות שאמורה להתבסס על מידע מלא ואמין. בידי משרד הביטחון והרשויות המקומיות אין נתונים מעודכנים על כלל מחנות הצבא שבגינם משולמת ארנונה.

בשנים 2017-2014 התקיימו בנכסים שונים של עיריית אשדוד ושל שני התאגידים העירוניים - החברה העירונית לתרבות והמשכן לאמנויות - יותר מ-1,000 אירועים ומופעים, ובהם חולקו כ-15,700 כרטיסי הזמנה, שערכם הכולל עמד על כמיליון שקל. חלוקת הכרטיסים נעשתה בהליכים פגומים, בחוסר שוויוניות ושקיפות ובניגוד לכללי המינהל התקינים. במהלך הביקורת נמסר לעובדי משרד מבקר המדינה מידע חלקי, לא מדויק ובחלקו גם לא מהימן על חלוקת הכרטיסים, תוך כדי פגיעה בסדרי המינהל התקין. הממצאים הרבים שהועלו בדוח מעלים חשש להליך לא תקין של חלוקת כרטיסי הזמנה, ובחלק מהמקרים אף עולה חשש למשוא פנים בחלוקתם.

מאז כניסתו של יוסף ברודני לתפקיד ראש עיריית גבעת שמואל בנובמבר 2008, העניקה העירייה מדי שנה מאות אלפי שקלים לתנועות בני עקיבא ועזרא, לקבוצת הכדורסל אליצור גבעת שמואל ומאז שנת 2012 - לישיבת בני עקיבא בעיר. כמו-כן, ניתנו מאות אלפי שקלים לבנייה ולשיפוץ של בתי כנסת. שפירא קובע, כי התמיכות ניתנו על-פי תבחינים חסרים ושלא הבטיחו הליך שקוף והוגן.

32% מהתמיכות ניתנו לקבוצת הכדורסל (400,000 שקל בשנה) והיתרה – לשתי תנועות הנוער (קרוב למיליון שקל בשנה). הקביעה אילו עמותות יקבלו את התמיכה ובאיזה היקף, קבע שפירא, רוקנה מתוכן את הליך הדיונים בוועדה המקצועית לתמיכות, ובכך הפכה את הוועדה למעשה לחותמת גומי להחלטות שהתקבלו חודשים קודם לכן בשלב קביעת התקציב.

בדיקת מתן התמיכה לישיבת בני עקיבא העלתה ליקויים רבים, שמרביתם נובעים מכך שמסלול התמיכות לא היה המסלול המתאים להעברת הכספים לישיבה. בחירת העירייה במסלול התמיכות להעברת הכספים לישיבת בני עקיבא, קובע שפירא, הייתה כרוכה בשורה ארוכה של הפרת הוראות שנקבעו בנוהל התמיכות, ובעקבות זה גם הפרה של עקרונות המשפט המינהלי שהוא מיישם.

הליך אישור התמיכות להשלמת בניית בתי הכנסת נעשה בסדר הפוך מזה שנקבע בנוהל התמיכות, שלפיו על הוועדה המקצועית לתמיכות לבחון תחילה את הבקשות, ורק לאחר מכן להעביר את המלצותיה לבחינת ועדת המשנה לתמיכות. התמיכה לשיפוץ בית הכנסת לא אושרה במועצת העירייה ולא תוקצבה כנדרש, ובפועל לא אושרו תבחינים וממילא לא פורסמו. השלמת הבנייה של בתי כנסת של שתי עמותות אושרה על-ידי המועצה, אף על-פי שלא היו לה במועד זה תבחינים כנדרש.
החל בשנת 2012 מעבירה העירייה בכל שנה תמיכה לעמותת "מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל", המפעילה של ישיבת בני עקיבא: בשנת 2012 העבירה 300,000 שקל; בשנים 2013 ו-2014 - 400,000 שקל בכל שנה; בשנת 2015 - 450,000 שקל; בשנת 2016 - 800,000 שקל; ובשנת 2017 - 608,000 שקל. בפועל החליטה העירייה להעניק לישיבת בני עקיבא סכום מסוים מדי שנה, כאשר הוועדה המקצועית לתמיכות משמשת חותמת גומי להחלטותיה של מועצת העירייה.

עיריית פתח תקוה אפשרה למשתמשים בנכסים ללא הקצאה להמשיך להשתמש בנכסים במשך שנים ולא נקטה פעולות אפקטיביות להוצאתם מהנכס, להסדרת השימוש בו או לחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים. כמו-כן אפשרה העירייה לעמותות להמשיך להשתמש בנכסים ללא תשלום דמי שכירות וללא תשלום הוצאות החזקתם (את הוצאות החשמל והמים שילמה העירייה).

עמותות המפעילות מוסדות חינוך ממשיכות לפעול בנכסי העירייה, חלקם במבנים ללא היתר בנייה כדין, ללא הסדרת ההקצאה כנדרש, וממילא גם ללא מתן הזדמנות לתושבים להביע את התנגדותם לפני ועדת ההקצאות וללא מתן מענה לטענותיהם. העירייה אפשרה לעמותות המפעילות מוסדות חינוך להיכנס לנכסיה שלא בהתאם לנוהל הקצאות וללא חתימה על חוזי שכירות ומתן ערבויות מתאימות. העירייה לא עשתה מאומה כשהעמותות המשיכו להשתמש בנכסים מתוך סירוב לחתום על חוזי שכירות וללא תשלום דמי שכירות.

ראש עיריית רחובות, רחמים מלול, והנהלת העירייה התנהגו בצורה בלתי אחראית בנושא שיפוץ בית התרבות בעיר – קובע שפירא. העבודות החלו ביוני 2011 בתקציב של 6 מיליון שקל ואמורות היו להסתיים בתוך תשעה חודשים; במאי השנה הן עדיין בעיצומן והתקציב כבר הגיע ל-11 מיליון שקל.

ההתנהלות הייתה "רצופה כשלים בכמה תחומים, מתאפיינת ב"גרירת רגליים", ומלמדת על זלזול בחובתם לשמירת החוק והקופה הציבורית, וככזאת היא פוגעת בשוויון ועוקפת את דיני המכרזים". העירייה והחברה לפיתוח רחובות בחרו בקבלן ללא אמות מידה וקריטריונים שוויוניים ושקופים, הגם שידעו שהוא נתון בקשיים כספיים והדבר עלול לגרום נזק לעירייה.

הן התקשרו איתו ללא כתב כמויות מפורט, ונמנעו תקופה ארוכה מאכיפתו של חוזה ההתקשרות עימו, למרות הליקויים הרבים בפעילותו ולמרות הפרותיו החוזרות ונשנות את תנאי החוזה. הדבר "מרוקן את דיני המכרזים מתוכן ומשמש קרקע פורייה להתקשרות במשוא פנים ולאי-סדרים עד כדי הפרה של הוראות החוק".

העירייה והחברה ויתרו לקבלן על המצאת ערבות בהיקף של מאות אלפי שקלים, ובכך הן ויתרו על חלק מהכלים המרכזיים שעמדו לרשותן ושיכלו לנקוט נגדו. הן גם שינו את תנאי ההתקשרות איתו, העבירו חלק מהעבודות בפרויקט לביצוע קבלנים אחרים בלי לחתום אתו על הסכם התקשרות חדש והגדילו מאוד את סכום ההתקשרות. החברה לפיתוח אף המחתה את זכויותיו של הקבלן לגורמים שונים – כולל צ'יינג'ים - ובסכומים גדולים, בלי לקבל את אישורה של העירייה ובלי שווידאה שהיא אינה מסייעת בכך לדבר עבירה, להלבנת הון או להעדפת נושים. התנהלות זו מעוררת חשש למשוא פנים בכל הקשור להתנהלותן מול הקבלן.

חברי מועצת העירייה, בהנהגתו של מלול, אישרו במשך שנים את הגדלתו של תקציב השיפוץ בלי שהיה בידם מידע בסיסי ובלי שדיוניהם בנושא תועדו בפרוטוקול. הם העלימו עין מהמידע הרב שקיבלו בנוגע להתנהלות הקבלן. התנהלות לא אחראית זו של חברי המועצה וראש העירייה רוקנה מתוכן את תפקידם ואת חובתם לפעול בנאמנות כמשרתי ציבור והפכה אותם למעשה ל"חותמת גומי", קובע שפירא.

המועצה האזורית חבל מודיעין, בראשותו של שמעון סוסן, קיימה בשנים 2016-2009 מפגשים שנתיים במלון יוקרה באילת של בכיריה ובני משפחותיהם, תחת הכותרת הרשמית של אישור תקציבה. כל כינוס כזה עלה 500,000 שקל – דהיינו 4 מיליון שקל לאורך התקופה. שפירא אומר: מדובר במעשה "המנוגד לכללי החיסכון והיעילות ולכללי המינהל התקין, וכן עלול להיתפס בעיני הציבור כהטבה שנבחרים ועובדים בכירים מעניקים לעצמם. קיום ישיבות במרחק כה רב משטח השיפוט של המועצה אינו מאפשר את הפומביות שלהן, כנדרש. כינוי ההתכנסות, שאליה צורפו בני משפחה, בשם 'השתלמות' אינו הולם את תכנה ואת הנקבע בנוהל של המועצה לגבי השתלמות".