ההסתדרות החדשה הוציאה (יום ד', 11.7.18) הודעה לתקשורת המתיימרת לתאר הישג גדול שלה בבג"ץ - בעוד קריאת פסק הדין עצמו מעלה, כי התמונה שונה בצורה משמעותית. למעשה, ההסתדרות תיארה את פסק הדין בצורה מנופחת ואף מטעה.
בהודעת ההסתדרות נאמר: "בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, דחה היום (ד') עתירה שהגישה המדינה על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין תשלום שכר לעובדים אשר שבתו שביתה חלקית. ההחלטה מותירה על-כנה את האופן שבו על מעסיקים לשלם לעובדיהם אשר נקטו בעיצומים".
לטענת ההסתדרות, "המדינה עתרה לבג"ץ וביקשה להעמיד לרשות המעסיק כלים קיצוניים יותר מאלה שמעמיד החוק ופסק הדין שניתן אשתקד. בין היתר ביקשה המדינה שייקבע כי המעסיק רשאי להוריד משכר העובד כראות עיניו ללא פנייה מוקדמת לבית הדין, וכן כי הוא יהיה רשאי לנכות לעובד את מלוא השכר המשתלם לפי תפוקות - גם אם העובד השלים את ביצוע העבודה המזכה בשכר זה.
בהחלטת בג"ץ שניתנה היום נדחתה עתירת המדינה ונקבע כי אין מקום להתערב בפסיקת בית הדין הארצי".
הודעת ההסתדרות חתומה בידי יניב לוי, ראש אגף הסברה, דוברות ופרסום. להודעה לא צורף פסק הדין במלואו, ובקשת News1 לקבל את פסק הדין או את מספר התיק לא זכתה למענה.
פסק הדין של השופט
מני מזוז (בהסכמת השופטים
יצחק עמית ו
דוד מינץ) מתאר תמונה הרבה פחות דרמטית והחלטית. לדבריו, המדינה ביקשה לקבוע שהמעסיק רשאי לנכות חלקית משכר עובדיו השובתים בלא לפנות לבית הדין, וציינה שזו הפרקטיקה הנהוגה מזה שנים. בג"ץ דחה את העתירה משום שבית הדין הארצי כלל לא פסק הלכה מחייבת הפוכה:
"אכן, השאלה שהועלתה בעתירה באשר לסעיף 37ג לחוק ליישוב סכסוכי עבודה, היינו - האם סעיף 37ג קובע הליך קונקלוסיבי למעביד ציבורי כאשר הוא מבקש לנכות משכר עובדיו הנוקטים לטענתו בשביתה חלקית בלתי מוגנת, או שמא לצד ההליך הקבוע בסעיף 37ג עומדת למעביד הציבורי חלופה של ניכוי חד-צדדי, הינה לכאורה שאלה עקרונית כללית חשובה בתחום יחסי העבודה. אולם שאלה זו לא הייתה השאלה במחלוקת בהליך בענייננו מושא פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
"...שאלה זו לא נכללה כלל בין השאלות שהועמדו להכרעת בית הדין הארצי בערעור שהוגש אליו (ראו פסקאות 33-32 לפסק הדין), ולא כשאלה שבית הדין עצמו העמיד כסוגיה הטעונה הכרעה. ההתייחסות בפסק דינו של בית הדין הארצי לסוגיה זו מתמצה כל כולה
באמרת אגב בפסקה קצרה אחת בפסק הדין המפנה למעשה להערה בפסק דין קודם של בית הדין.
"בנסיבות אלה, כאשר מדובר בדברים שנאמרו במסגרת אמרת אגב קצרה, מבלי שהסוגיה נדונה ולובנה לגופה על בית הדין לעבודה, בשתי הערכאות, אין מקום שבית משפט זה ייזקק לה, למעשה כ'ערכאה ראשונה', אף אם מדובר בסוגיה עקרונית בעלת חשיבות כללית". כלומר: אין המדובר בהלכה מחייבת, אלא באמרת אגב של בית הדין הארצי - ולכן אין מקום לדיון נוסף בבג"ץ.
גם פסקת הסיום של מזוז מבהירה שההסתדרות ניפחה בצורה משמעותית את פסק הדין: "אשר על כן ראינו לדחות את העתירה מבלי לנקוט עמדה לגופה של המחלוקת המועלית בה והשאלות הנלוות לה". דהיינו: אין הלכה מחייבת בבית הדין הארצי, וממילא אין הלכה מחייבת בבג"ץ.
